אסף סבן על 'בהסתורה': רצינו להציג מורכבות במקום לשפוט

בפרק 35 של סינמה שו״ת, פודקאסט הקולנוע של אתר סרוגים, מארח אבי לודמיר את הבמאי והתסריטאי אסף סבן לשיחה שנעה בין משברים מקצועיים להימורים אישיים, בין יצירה אינטימית להפקות רחבות היקף, ובין קולקטיב לאינדיבידואל.

סבן מספר שהיציאה שלו מבית הספר לקולנוע הייתה חלקה יחסית. עוד לפני שסיים לערוך את סרט הגמר, קיבל מענק פיתוח לסרט באורך מלא שיהפוך בהמשך להמשלחת. אלא שהתחושה שהעולם פתוח בפניו התחלפה במהירות בשנים ארוכות של שכתובים, פרזנטציות ודחיות. שוב ושוב חזר עם התסריט לקרנות, שוב שמע הערות דומות גם אחרי שינויים דרמטיים בעלילה, עד שהבין שיש גרעין מהותי בסיפור שאינו משתנה. לדבריו, היה שם DNA יצירתי שלא הצליח ולא רצה לברוח ממנו.

'המשלחת', שמתרחש במסע לפולין של בני נוער, נולד מתוך הרצון לעסוק במתח שבין האישי ללאומי. סבן בחר לספר סיפור התבגרות קטן ואינטימי על רקע הדרמה ההיסטורית הגדולה ביותר, בלי להתחרות בזיכרון ובלי ליפול לפאתוס.

ההפקה עצמה הייתה מורכבת במיוחד, צילומים בחורף אירופי, צוות ברובו זר, קאסט צעיר ולא מנוסה בכוונה תחילה, וניסיון לייצר ספונטניות בתוך מערכת הפקה מסודרת. הסרט צולם בפולין ובגרמניה, והפך להפקה בינלאומית של ממש אחרי שנים של המתנה.

הסרט הראשון שלי: אסף סבן על בית בגליל

במקביל להמתנה המתישה למימון, סבן הרגיש שהוא לא יכול עוד לשבת ולחכות. כך נולד בית בגליל, כמעט כאקט של הישרדות יצירתית. הוא החל לצלם בלי תקציב מסודר, יום צילום אחד בכל פעם, בלוקיישן אמיתי של בית שנבנה בפועל על ידי אחיו. 

הסרט נכתב תוך כדי תנועה, נערך במקביל לצילומים, והושפע מהחיים עצמם כאשר נועה קולר נכנסה להריון בזמן העבודה וסבן עצמו עמד להפוך לאב. מה שהתחיל כאילוץ הפך לשפה. הסרט יצא לבתי הקולנוע והביא עשרות אלפי צופים, והתקבל כהפתעה מרעננת בקולנוע הישראלי.

מתוך צילום: משה חיימוביץ'

החלק השלישי של השיחה מוקדש לסדרה בהסתורה, שיצרו יוסי מדמוני ואבי תפילינסקי ושסבן ביים. הסדרה עוסקת בחרדים שחיים חיים כפולים ומתכנסים בדירה סודית כדי לבטא חלקים מעצמם שאינם יכולים להתקיים בגלוי.

סבן מתאר תחקיר שכלל מפגשים חשאיים עם אנוסים, ואת המפגש עם אנשים שחיים בסתירה יומיומית בין זהות פנימית למחויבות קהילתית. הוא מדבר על האהבה והחמלה שביקשו היוצרים להביא לדמויות, ועל הרצון להציג מורכבות במקום שיפוט.

השיחה כולה חושפת יוצר שחי את המתח שבין אחריות לסיכון, בין משפחה ליצירה, ובין הצורך בשליטה לרגעים שבהם המציאות מתערבת ומכתיבה את הסיפור. זהו פרק על המתנה ארוכה שלא נשברה, על בחירה לא לוותר, ועל ההבנה שלפעמים דווקא הדרך העקיפה היא זו שמובילה ליצירה המדויקת ביותר.