הפרדה בין גברים ונשים בסעודות מצוה היא המצאה של השנים האחרונות. הורי ז"ל שגדלו במשפחות חסידיות בפולין, סיפרו שבפולין החסידית, בכל סעודת מצוה, ישבו כל המשפחות ביחד, בלי הפרדה בין גברים ונשים.

סברתי לתומי, שהחסידים היו יותר "שובבים" מהליטאים. בדקתי עם גיסי שהינו צאצא למשפחת רבנים ליטאית, והתברר שגם שם לא הייתה הפרדה מינית בשמחות המצוה. וזאת למרות שבליטא התגוררו כל גדולי התורה בדורות האחרונים. וכך היה כמובן גם בארצות האיסלם.

התברר, אפוא, כי לא הייתה הפרדה בכל העולם היהודי, פרט למחוזות מסוימים בהונגריה וגם שם השתרש מנהג פסול זה, רק בסוף המאה ה- 19. מסתבר שזהו "מנהג" חדש שלא ידעו אבותינו במשך אלפי שנים.

אני מוזמן לעיתים קרובות לשמחות, שיש בהם הפרדה בין המינים. אני אולי יכול לסלוח, על כך שאני נאלץ להפרד מרעייתי לשעתיים שלוש, אבל אינני יכול לסלוח, שנאלצתי בשעתו להיפרד בחלק מהשמחות המשפחתיות מאימי מורתי ז"ל, בשנות חייה האחרונות.

אני מבין שאמי מורתי ז"ל, בעשור התשיעי והעשירי של חייה, היתה עלולה לעורר יצרים, אילו ישבה חס וחלילה בין הגברים, אבל נגרם לה ולנו הרבה עוגמת נפש, שנאלצה בעת שמחה להיפרד מבני ביתה.

מאז אמצתי לעצמי מנהג, לא להשתתף בשום סעודת מצוה, בה יש הפרדה בין המינים. אם זאת חתונה, אני בא רק לחופה ועוזב בסיומה. אם זו ברית מילה, אני מסתלק מייד לאחר שהמוהל סיים את מלאכתו. ואם זו בר מצוה אני נותן מתנה, מאחל מזל טוב ופורש לעיסוקיי.

באותו זמן שהחרדים מקיימים את המצוות שבין אדם לקיבתו, אני משתדל לקיים את המצוות שבין אדם לחברו, המצוות שבין אדם לעמו והמצוות שבין אדם לארצו.

אנחנו רשאים לנהוג, כפי שנהגו גאוני וילנא ואדמו"רי ורשה. צריך לשים קץ לטפשות. מי שיצרם כה גדול, שאינם יכולים לאכול בנוכחות נשים, יאכלו בתאבון בלעדי.

אני קורא לכל הציבור השפוי, לאמץ את המנהג שלי. נחסוך לבעלי השמחה החרדים לדבר ה', את עלות האוכל שלנו. יערב להם, יבושם להם ואל יהיה חלקנו עם סעודתם.