חיים אחרים. דמיינו לעצמכם חדר ישיבות גדול וארוך, כותבים, יוצרים ומפיקים יושבים להם בחדר ורוקחים במוחם את סידרת הדרמה הבאה שתרתק את הצופים למסכים. "דתיים" זורק אחד מהם לחלל החדר "זה מאוד הולך היום".

"אולי נתעסק בבחורי ישיבות, מזמן לא התעסקו בזה, אבל לא בחרדים, בדתיים לאומיים, כדי שנוכל קצת לפרוץ גבולות" מוסיף אחר. חיוכים שבעי רצון מתפשטים על פניהם של הנוכחים ואז אחד מהם מחליט לשים את הדובדבן על הקצפת "דתי שרוצה לרקוד, אבל הוא לא יכול לממש את אהבתו בגלל החברה שהוא חי בה".

לאט לאט הלכה ונרקמה לה הסדרה "חיים אחרים" שמספרת את סיפורו של יקיר חירות, בחור ישיבה שנפצע בעת שירותי הצבאי ובמהלך השיקום הוא עובר טיפול בתנועה, הטיפול מעורר בו תשוקה לריקוד והוא מתחיל לרקוד בסטודיו מעורב, תוך שהוא מסתיר את הריקוד מהסובבים אותו.

הסדרה "חיים אחרים" היא כמוסת הרגעה לחילונים. הצופה רואה שהחברה הדתית מדכאת כל תשוקה או רצון, ואם אתה רוצה לרקוד אבל אתה דתי, תצטרך לבחור בין השניים. פריחתן של האולפנות והמכללות לאמניות ואפילו מסגרות של לימודי ריקוד לגברים בלבד, לא נתנו ליוצרים להרוס להם את הקו העלילתי. או שהיוצרים החליטו לדלג על התחקיר, או שהם פשוט החליטו שהממצאים ממש לא מעניינים אותם.

הישיבה שבה לומד יקיר חרות (עוז זהבי) מוצגת כישיבה סטנדרטית של הכיפה הסרוגה, אבל לעיתים מבליחות החמרות ואדיקות שלא היו מביישות את ישיבת מרכז הרב. העיקר שיכולו להציג את הדתיים כאנשים פרימיטיביים.

כשבחורי הישיבה מתכננים את "ריקוד החתונה" לאחד מחבריהם, תנועותיהם מגושמות ומגוחכות. לא יודעת מה איתכם, אבל לי יצא לראות כמה ריקודי חתונה מרשימים בהחלט. גם הדיבורים של בחורי הישיבה על אחד מחבריהם שחזר בשאלה, נשמעים לא הגיוניים. הם מדברים על כך שראו אותו בתל אביב כאילו שראו חייזר. אז מה אם במשפחות סרוגות רבות יש דתל"שים שאפילו מתקבלים בהבנה מסיומת? יותר קל להראות את המציאות ככזאת שבה כל דתל"ש הופך למנודה.

משחק טוב לתסריט גרוע (צילום מסך)

נכון, לא כל סדרה על דתיים צריכה להציג במדויק "אותנו" והיא בוודאי לא אמורה לייצג את מגזר הכיפות הסרוגות, אבל מסדרת דרמה מושקעת ויקרה ניתן לצפות למינימום האפשרי שהוא לבחור לאיזה תת מגזר שייכים יקיר חירות וחבריו ולהיצמד לכך בעת כתיבת התסריט.

מעבר לכך, העריכה של הסדרה לוקה בבעיות רבות. בהתחלה, יקיר סולד מהמחשבה על ריקוד ולאחר מצמוץ קל הוא כבר לא מצליח ללמוד יותר מדקה אחת בגלל תשוקת המחול המתפרצת בו. העלילה המרכזית מתפתחת מהר מדי, בלי שניתן להבין מה התהליך שאותו עובר יקיר, לעומת זאת עלילות המשנה, תקועות ולא ברורות. הן מבליחות מדי פעם אל המסך מספקות כמו דיאלוגים מרשימים ונעלמות.

הליהוק של צוות השחקנים מצוין ונראה כי הושקעה בו מחשבה רבה. השחקנים איכותיים והכימיה ביניהם מושלמת, מיכאלה עשת, יובל שרף, יורם חטב ועוד רבים עושים כבוד לדמויות שלהם.

הסדרה "חיים אחרים" היא בעיקר פספוס, היא מעלה על המסך נושא חשוב מאוד שלא הרבו להתעסק בו ואלו חייהם של חושבי הכיפות הסרוגות, שמחפשים תשובות בתוך התשובות הקיימות, שואלים, מתלבטים וחווים קשיים לא פשוטים. דווקא הבחירה בריקוד כמניע לתהליך היא שפוגעת באותנטיות שלו.

התהליך הנפשי נדחק הצידה לטובת הצעדים על הפרקט. וכך מתפספסים להם הייסורים וחיבוטי הנפש שמלווים את סימני השאלה הגדולים. הסדרה מנסה לגעת בתהליך הלא פשוט של ההתלבטות בין המוכר והזר, החדש והישן, אך היא הופכת אותו לפשטני כשהתהליך הנפשי של יקר נעלם בכותלי הסטודיו. התהליך שאותו עובר יקיר הוא נפוץ וחשוב שיראה על המסך, שהצופים יראו את אותם אנשים שמחפשים חיים אחרים, מחוץ לדת או בין כותליה.