השחקנית האמריקאית- יהודייה ג'ואי קינג (דוכן הנשיקות) לא טורחת להסתיר את השורשים היהודיים שלה, מרבה לשתף ברשתות החברתיות על החגים השונים ביהדות, ואף הגיעה לביקור מולדת בקיץ האחרון יחד עם חבריה הישראליים עמית רהב, ליאור אשכנזי, הדס ירון ומיכאל אלוני. אתמול (שבת) התייחסה השחקנית למלחמה המתקיימת בישראל, ולאנטישמיות הקיימת בעולם.

"המילה פוגרום לא נועדה להתקיים בעברית" פרסמה השחקנית פוסט ל-19 מיליון העוקבים שלה "בישראל החדשה, עצם הרעיון שיהודים נרצחים בהמוניהם, ילדיהם נטבחים לנגד עיניהם, היה אמור להיות מגורש לתחום הזיכרון המר. רק במזרח אירופה של הגלות נדרשו יהודים לברוח מפני מענים הנחושים להרוג אותם. ברגע שהייתה להם מדינה משלהם, שבה יכלו להגן על עצמם סוף סוף, לא היה צורך לדבר על פוגרומים, אלא רק בספרי ההיסטוריה".

קינג מספרת כי השפעות המלחמה בארץ לא מוגבלות רק לישראל או למזרח התיכון, אלא מורגשות בכל מקום שבו חיים יהודים: "לא כולם, אבל רוב היהודים קשורים לאירועים האלה: אולי זה חבר של חבר שהיה בין 260 הנרצחים בפסטיבל המוזיקה, בן דוד של אשתו באחד הקיבוצים, עמית ותיק שהוריו המבוגרים כיום בני ערובה. העם היהודי הוא קטן, רק 16 מיליון ברחבי העולם".

השחקנית משתפת על אירועי אנטישמיות שקרו בבריטניה, אשר הוכפלו פי ארבעה בימים המיידיים שלאחר פרוץ המלחמה, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה: "היה צורך להגביר את האבטחה מחוץ לבתי הכנסת, בבתי ספר יהודיים, ובהופעות. בבית הספר היהודי בצפון לונדון, נאמר לילדים שהם לא צריכים ללבוש את המדים שלהם בנסיעה: הסמלים היהודיים על הג'קטים שלהם עלולים לגרום להם צרות. שלושה בתי ספר יהודיים בלונדון נסגרו כאמצעי זהירות, אחרים מתרגלים "פינויים": המורים מנסים להפוך את זה למשחק עבור הילדים הקטנים, ילדים בני חמש נאמרו להקשיב לצפירה, לרוץ לכיתה ולשתוק – הכיתה השקטה ביותר מנצחת".

"אתם יכולים לצפות בצילומי סוף השבוע של מפגינים תומכי חמאס בסידני, או עצרות הרחוב ופוסטים ברשתות החברתיות מלאי שבחים לרוצחי ואנסי חמאס- המברכים על מעשי הטבח כאירוע שיש לחגוג, כמשהו 'יפה ומעורר השראה'" מבקרת השחקנית את העוקבים "אולי תרצו לומר לעצמכם שאלו היו ביטויי כעס על התגובה הישראלית שלאחר מכן, אבל הכרונולוגיה מספרת סיפור אחר: ההפגנות הללו אורגנו לפני שישראל הגיבה באופן מהותי. האמת העגומה היא שזו הייתה שמחה על הטבח בישראלים. זה היה התענגות על מוות יהודים".

קינג מתייחסת לתגובות השנויות במחלוקת של מפורסמים רבים, שקוראים לתמיכה גם בישראלים וגם בפלסטינים, ומבקרת אותם על כך שלא טורחים להביע אמפתיה כלפי ההרג הרצחני שהתרחש בישראל:" מפורסמים שהביעו דעות בעבר מצאו את עצמם שקטים לפתע, או פרסמו תנחומים של "All Lives Matter" שהגיעו עם סירוב להתאבל על אזרחים ישראלים במיוחד. הבקשה של המנהיגים הקהילתיים היהודיים שקראו לBBC לקרוא לטרוריסטים של חמאס כפי שכונו רוצחים אחרים כאלה – טרוריסטים – נמנעה בחלקה על ידי צורך רגשי לחייהם של יהודים להיות חשובים כמו כל אחרים".

השחקנית עוד כותבת בפוסט, כי היא חושבת שאנשים אלו לא מביעים אהדה כלפי הישראלים שנרצחו ונחטפו כיוון שהם חוששים שאם יעשו זאת זה יפחית את תמיכתם בפלסטינים, ומסבירה כי יש הבדל בין האזרחים בעזה לפעילי החמאס: "חמאס אינו זהה לאינטרסים הפלסטיניים: הם קללה עליהם. עם אמנה מכוננת, שמעולם לא בוטלה, עמוסה בשנאה אנטי-יהודית מפורשת מימי הביניים, היא הפכה לכוח בסגנון דאעש, של אכזריות מקפיאת דם, כזו שמפילה אסון על עמו – אסון שמאיים כעת להפוך להרסני עוד יותר".

"זה לא כל כך קשה. אתם יכולים לגנות את חמאס ולכנות את מעשיו רשעים, גם כשאתם תומך בפלסטינים בחתירתם לחיים חופשיים מכיבוש ודיכוי" כותבת השחקנית אך מדגישה כי למרות זאת "עדיין צריך להיות מקום בליבכם לילד היהודי שרגעיו האחרונים היו מלאים באימה בלתי נתפסת- אותה אימה שסבו וסבתו, וסביהם, חשבו שברחו ממנה לנצח".