"אביב הגיע פסח בא" כולנו שרים בקול גדול. עם בוא האביב מגיעה גם קדחת הניקיונות, שהיא רק אחד מהסממנים הממחישים את הגורמים לפערים בין המינים.

חסרונן של הנשים במקומות העבודה בולט ככל שליל הסדר מתקרב. אני שמה לב לכך כמנהלת בעצמי. אחד מהתירוצים להבדלים הוא נשים שבוחרות לעבוד שעות מעטות, לפעמים חצי מישרה ולהתייחס לעבודה ולמשכורת שלהן כמשהו משני, ואל האימהות, עם כל המשתמע מכך, כקריירה ראשית.

כשהילדים יוצאים לחופש שבוע לפני פסח, אלה שנפגעות מכך הן הנשים. נשים, בעיקר, נעדרות המון ממקום העבודה. ההיעדרויות מתקבלות כברורות מאליהן: בדיקות (בעיקר נשים שמנסות או נכנסו להריון), מחלת ילד, פגישה עם המנהלת, חופשים (וכן, שמעתי כבר על כאלו שלקחו חופש לניקיון הבית לפסח או להכנות כי הן מארחות).

גם אבא יכול (צילום: שאטרסטוק)

כל אלה, ברוב המקרים, הן נחלת האימהות בלבד. לא נשמע גבר שאומר למנהל: "אני חייב חופשה לנקות את המקרר", או "אני אעדר כי הילד מצונן". כן, אני כבר שומעת את הטענות שלכם: "גברים נעדרים בגלל מילואים". וזה נכון, אלא מה? בעוד גבר נעדר לתקופת מילואים ידועה (ומשולמת) מראש, אליה גם אפשר להיערך ולתכנן את הלו"ז ואת המטלות, נשים נעדרות כשמדובר במחלת ילד או בשל סיבות אחרות באופן לא צפוי ולא מתוכנן.

זה פוגע בטיב העבודה, בנטל הנכפה על העובדים האחרים, שלא לדבר על הנזק הכלכלי.

כשעובדת נעדרת, בעיקר כשהילדים קטנים, זה פוגע ברצף, ביעילות העבודה ומותיר את המנהל או המנהלת חסרי אונים וחסרי ביטחון, שברוב המקרים יתקלו בתגובה: "אין מה לעשות אלה הן כורח הנסיבות".

מחפשים אשמים? לא. אני לא מאשימה, אני רק רוצה לשפוך אור על התמונה מצד השני של המנהלים ולהציע אפשרויות לפתרון.

תחילה, שינוי השיח וההסללה שרק אימהות יכולות לטפל בילדים (כן, צוות חינוכי, תפסיקו להתקשר רק לאמא כשהילד חולה). דבר שני, תנו את האפשרות לעבוד מהבית: בסוף מנהל רוצה שהעבודה תיעשה – מה זה חשוב מאיפה?

אמא לא צריכה להיות סופרוומן (צילום: שאטרסטוק)

דבר שלישי, תגמולים מהמדינה על גיוס אמהות לעבודה ולתפקידים בכירים. ככה, גם נשים תגענה לתפקידים בכירים וגם המעסיקים לא יפסידו כסף מהיעדרותן של העובדות.

כמובן שגם הנשים שמקיימות חיי משפחה צריכות להוביל לשינוי תודעתי בתוך הבית שלהן ולחלק את הנטל בין באי הבית – הילדים הגדולים יותר וההורה השני. ימי מחלה עבור ילדים יתחלקו שווה בשווה בין ההורים.

אפשר גם לדאוג למערך תומך שיהיה עזר במקרים כאלה כמו חברה טובה, שכנה בפנסיה וכיו"ב.

אימהות (וגם אבות) צריכות להבין ולהפנים שאם אנחנו רוצות שכר שווה, אם אנחנו רוצות להיות מנהלות בכירות, להתקדם בסולם הדרגות ולממש את הפוטנציאל הטמון בנו, למעננו ולמען החברה כדאי שנבין ונפנים שהנוכחות שלנו בעבודה היא הכרחית וחשובה לכולם. גם לכן.

 

אהובה יצחק עמרם, היא יועצת ראש העיר אשדוד לקידום שוויון מגדרי וחברת הנהלה באיגוד היועצות.