נפתלי בנט מייצג את אחת הסיעות הקטנות בכנסת, ועם בסך הכל עוד שני שרים (שקד וכהנא) גם סביב שולחן הממשלה, מי שאמור להחזיק את התואר "הפוליטיקאי הבכיר בישראל", לא יכול לקבוע מדיניות.

רבות דובר על הבעיה בכך שבראשות הממשלה עומד אדם שלא מייצג כוח פוליטי משמעותי. איכשהו עד כה בנט הצליח לשמור על האידיליה הממשלתית, כנראה רק מכיוון שהמחלוקות לא היו מספיק חריפות.

חצי שנה של התמקדות בתקציב ובנושאים אזרחיים מוסכמים, עזרו לממשלה לצלוח את התקופה שעברה מאז הקמתה, אבל כעת ההתמודדות עם גל התחלואה החדש, מטילה צל כבד על התפקוד הממשלתי.

ישיבת הממשלה (צילום: מארק ישראל סאלם)

בבחירות שנה שעברה, יו"ר ימינה לגמרי רץ על הכרטיס של התמודדות שונה ושפויה מול הקורונה. חמוש בספרו "איך לנצח מגיפה" ועם הסלוגן המבטיח "לא קורונה – לא מעניין", בנט הבטיח שאם רק יתנו לו את המושכות – הוא יושיע את ישראל.

הבטחות לחוד ואכזבות לחוד. אם את "גל הדלתא" הוא עוד יכול להאשים שממשלת נתניהו-גנץ ייבאה, ההתמודדות עם ורינאט אומיקרון רשומה נטו על שמו, ועד כה התוצאה מאכזבת.

זה לא שהוא לא רוצה, אלא שהעניין חמור יותר – הוא לא יכול. ללא כוח פוליטי אמיתי ויכולת הטלת מרות על חבריו לממשלה, ראש הממשלה במקרה הטוב רק מנהל את הדיון, אבל בטח לא קובע.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בנט בהצהרה במשרד ראש הממשלה השבוע (צילום וידאו: רועי אברהם/ לע"מ, סאונד: ניר שרף/לע"מ)

עם שרים לעומתיים כמו יפעת שאשא-ביטון ואלי אבידר, שר החוץ לפיד שמבריז מהישיבות ושר אוצר ששולח נציג במקומו ובמקביל מסרב לפתוח את הכיס לטובת פיצויים, ראש הממשלה בנט לא מסוגל לקבל את ההחלטות הנדרשות לטובת בריאות הציבור, ואת המחיר כולנו משלמים.

ראש ממשלה בלי גב פוליטי

לצערו של בנט אותה בעיה קיימת לא רק במישור הממשלתי אלא גם ברמה הפרלמנטרית הפנימית שלו, בתוך ימינה. הצרות של בנט קיימות עמוק בתוך סיעתו המצומקת, המכילה רק שישה ח"כים (ללא שיקלי כמובן).

בפרקטיקה 'ימינה' לא ממש קיימת. יותר ויותר מתגלה שמדובר בסך הכל בפלטפורמה פרלמנטרית, כאשר אדם לאדם זאב.

המבוכה בשבוע שעבר, שאילצה את חברת הכנסת היולדת שירלי פינטו להגיע לכנסת בגלל סגן השר אביר קארה, חשפה שוב – כשאין חיבור מהותי, אין אחריות הדדית. 

קארה ופינטו (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

כאשר חלק מחברי הסיעה מושכים להיפתח לציבור הכללי ומנגד חלק עדיין מנסים לרצות את הבייס המגזרי, אין למפלגה שום כיוון מוגדר או יעד משותף, וגם שם בנט לא שולט.

בפועל המצב הוא שבנט עצמו עסוק מעל ראשו במישור הלאומי, שני הבכירים שלו, שקד וכהנא, כמעט לא נוכחים בכנסת, ומי שנותר בכנסת לא מצליח לעבוד יחד.

מפלגת המדף 'ימינה' לא מתרוממת ולא מצליחה לשכנע את הציבור בפעולותיה, והשאלה כמה זמן ראש ממשלה ללא גיבוי פוליטי או ציבורי, יוכל להמשיך להתקיים.

האחריות על הכתפיים של בנט

ובחזרה להתחלה: עם שמונה "ראשי ממשלה", למס' אחד הרשמי אין מקום אמיתי. בנט אולי מבין זאת אבל למעשה לא יכול לעשות דבר בנידון.

נכון, כל שר דואג לאינטרסים של המשרד שלו וטוב שכך, אך לבנט יש תפקיד אחר- הוא צריך להיות "אחראי על", כזה שמתכלל את האירוע ומקבל החלטות באופן שלם.

צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90

למרות כוונותיו, בנט לא שולט לא בנעשה בתוך מפלגתו ולא בקרב חברי ממשלתו. לפני שידבר גבוהה גבוהה על החזרת המשילות בצפון, דרום ורחבי יהודה ושמרון, כדאי שראש הממשלה יתמקד במשילות שלו בתפקיד.

עד שלא יעשה זאת, כל אזרחי ישראל ישלמו את המחיר הכבד.

כשראש הממשלה בנט אמר השבוע: "אנחנו לא יכולים למנוע את הגל" – הוא מתכוון: לא פעלנו נכון כדי למנוע את כניסתו לארץ. אז האשמה עליו ועל כל השרים שהעדיפו להיראות טוב ולא לקבל החלטות קשות.

הגיע הזמן להחלטות אמיצות, ונפתלי בנט – זה על הכתפיים שלך.

********

הטור פורסם במקביל בעיתון "יום ליום"