לקראת יום כיפור אנו תמיד נוהגים לחשוב כיצד זה אנו יכולים להתנצל כלפי האל בתקווה שיסלח לנו וימחל לנו על החטאים – אלו הם כמובן החטאים שבין אדם 'למקום'. בכל מה שקשור לבין אדם לחברו, כאן אפילו האל מבין שידו קצרה מלהושיע ורק אנחנו יכולים לסלוח האחד לשני.

אך האם לעולם יהיה בנינו לבין האל יחס א-סימטרי? חד כיווני? הרי היהדות היא כל כולה דת דיאלוגית שמאמינה בשיתוף וביצירת דיאלוג רב מימדי: התנ"ך מורכב ביחסים בין אנשים, ביחסים בין אנשים לאלוהים כך גם הגמרא שכל כולה היא שיג ושיח של 'שקלא וטריא' ו'חברותא או מיתותא' בין רבנים לבינם ובינם לבין האל.

לקראת יום הכיפורים אני מרשה לעצמי לשאול האם אנחנו יכולים לתבוע מהאל לבקש סליחה? הרי רק על עצם השאלה הזאת יהיו כאלו שיפליקו לי או שיסתפקו בקריאה 'חוצפן, איך אתה מעז?' אבל הקריאה ליחסים דיאלוגיים עם האל ראשיתה בקריאתו של אברהם לאלוהים 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט' זהו ניסיון לדיאלוג ומעבר לכך ניסיון להעמיד את האל למשפט שהוא בעצמו קבע – האם אברהם – ראשון המאמינים אומר לנו בעצם שגם האל כפוף לטובו?

אבל גם בסיפור איוב שנענש על לא עוול בכפו כתוצאה מהתערבות שבין האל לשטן – גם שם השמיים אומנם מסרבים להודות שטעו ("איפה היית ביסדתי ארץ") אבל מפנקים את איוב בפיצויים ראויים.

הניסיון לדרוש צדק וחרטה על דברים שקרו בעולמו

איני חושב שהקריאה ליחסים דו – כיווניים עם האל שתחילתם הוא דיאלוג כנה וסופם הוא גם הניסיון לדרוש צדק וחרטה על דברים שקרו בעולמו המופלא. אלו הם אינם דברים של כופרים ואפיקורסים מהזן הנקלה אלא ניסיון לפרוץ את הדוגמטיות הדתית המקובלת שיחסיה עם האל הם יחסי אב ובן מושפל או מלך ונתין. כי בפועלנו כך אנו מגמדים הן את האדם שנברא בצלם האל והן את האל עצמו שרוצה בני אדם שמאמינים אבל אינו רוצה רובוטים שמאמינים.

הראייה הזאת בהכרח גורסת שהאל מרגע שברא את העולם יש לו אחריות כלפיו והוא כפוף לחוקיו. סוקרטס אבי הפילוסופיה המערבית העלה בעניין טיעון מעניין: בשיחה עם אותיפרון (אדם שהחשיב עצמו כשליח האלים) הוא שאל האם החסידות (קרי מידת הטוב) טובה בפני עצמה או שהיא טובה מפני שהאלים אוהבים אותה? אדם דתי בוודאי יאמר מפני שהאל אוהב זאת כך – אך בכך הוא אינו מסביר את מושג הטוב והופך אותו לתכונה של האל ואז עולה השאלה הגדולה: האם המצוות מצוות מפני שיש בהן משהו טוב או שהן טובות רק בגלל שהן מצוות כך?

אך ברגע שמגיעים למסקנה כי הטוב הוא תכונה בפני עצמה אז למעשה האל כפוף לה וניתן למעשה לדרוש מהאל סליחה על אותם רגעים שבהן הרוע שלט בעולם והוא עמד מנגד.

יש כאלו שאף הרחיקו לכת מכך וטענו כי האל עצמו פגום ויש בו אפילו רוע. אתם לא מאמינים לי? אז אתם מוזמנים לפנות לכתביו של אחד מגדולי מקובלי צפת שהיה מתלמידיו של האר"י – רבי יוסף אבן טבול שבכתביו מספר כי הסיבה לצמצום ושבירת העולמות היא מכיוון שהאל רצה להיפתר משורש הרע שהיה חבוי בו וזו הסיבה שבמלאכת ה'תיקון' אנו לא רק מתקנים את העולם אלא גם את האל. שנים לאחר מכן יגיע הבעש"ט ויאמר לנו כי 'אלוהים הוא צילו של האדם'.

באתר 'סליחה' (כן יש דבר כזה) שמציע לכל אדם סליחה ובקשת סליחה שמופנית מאנשים שונים פונים גם לאלוהים ומבקשים ממנו שיבקש סליחה: "אלוהים שלנו היקר… גם אתה צריך לבקש המון סליחה מהרבה אנשים שהקשית עליהם מאוד את החיים. שלא ראו אור שמחה שלווה .וגם סליחה מאלו שאצל אחרים ראו את זה מהצד ושאלו את עצמם למה זה מגיע להם למרות שלא עשו בכוונה רע לאיש אלא ההפך עושים המון מצוות אם זה בלשמח אנשים, מצוות רבות למול עינך אלוהים. אתה צריך לבקש סליחה על שאתה מענה אותנו וגורם לנו לצער לבכי לדיכאון על לא עוול בכפינו. אתה צריך לבקש סליחה על האשליות שאתה משלה אותנו כשאנחנו מתפללים אליך. אלוהים הגיע הזמן שתבקש סליחה ותתקן אתה מה שהרסת!".

יש מדרש בכתבים שמספר על משה שבנקרת הצור זכה לראות את התפילין שמניח אלוהים ואם אלוהים מניח תפילין ומתעטף בטלית האם הוא חוגג את החגים? ואם כן מתי יוצא יום כיפור של אלוהים? האם באותו יום הוא צם ומתענה ומתפלל על עצמו? האם אנחנו יודעים להקשיב לתפילות ובקשות המחילה של אלוהים? האם נדע לסלוח לו.

 

איתן אלחדז ברק – חוקר ומתעד טקסים וחגים בישראל