צפו: קצר על הפרשה | מיהו בן סורר ומורה?

פרשת כי תצא: בן סורר ומורה זוהי מצווה מאוד משונה, מצוה תאורטית לחלוטין, שמעולם לא היתה, וגם לעולם לא תהיה, אלא רק "דרוש וקבל שכר", מה פשר ה"קבל שכר"? להרוויח לימוד תורה של עוד כמה פסוקים? חסרים פסוקים אחרים שניתן ללמוד והם כן ראליים?

אלא, בן סורר ומורה מראה לנו איזו תפישה חינוכית, שעלולה לפתות חלק מהאנשים שינסו ללכת בה, והתורה אומרת להם: יש פה דגל אדום, תיזהרו מהחינוך הזה, כי הוא עלול לדרדר את הילדים.

וזהו השכר – שנלמד מה לא לעשות, לא לנהוג כאותם הורים דמיוניים שהתורה מדברת עליהם. מה הבעיה אצל אותם הורים? – ישנה סוגיה מפורסמת במסכת סנהדרין המדברת על זהות טוטאלית בין האבא והאמא, בהתנהגות, באמירה, בהתייחסות לילד, בכל דבר, עד כדי כך שהאמא והאבא זהים לחלוטין אפילו מבחינה פיזית, כאילו מדובר באדם אחד.

לכאורה יש פה אמירה חינוכית ברורה ואחידה של ההורים, וזה נשמע טוב, וכשהילד קטן יתכן שזה באמת בסדר גמור, אך כשהילד מתבגר ומתחיל לחפש את עצמו, הוא מחפש דרכים שונות, ובבית יש אמירה חינוכית מאוד מאוד ברורה וחדה, עד כדי זהות גמורה בין האבא והאמא – הילד עלול להיות "סורר ומורה", 'סורר' מלשון סר, סר מהדרך, לא מוכן להישאר באחידות הטוטאלית הזו, ו'מורה' מסבירים חז"ל בספרי, כמו מורה בכיתה, מורה לעצמו דרך, מראה לעצמו דרך אחרת, שלילית.

האחידות המוחלטת וההרמטית של ההורים לא בריאה לנפש הילד. מה שכן בריא זה "כבד את אביך ואת אמך", "איש אמו ואביו תיראו", יש בבית אבא ויש אמא, צריך לכבד אותו ולכבד אותה, לירוא ממנו ולירא ממנה, יש שניים, יש אבא ויש אמא, יש שתי אמירות חינוכיות, שתי דמויות, שתי סגנונות, שיודעים יחד להוביל את המשפחה, באמירה אחת. ואז הילד גדל ויודע שהעולם הוא מורכב, העולם מסובך, יש הסתכלות כזו ויש הסתכלות כזו, ולמרות שהאמירה החינוכית בסוף, בשורה התחתונה, תהיה אחת ברורה, הוא יודע שבבסיס יש אבא ויש אמא. במקרה כזה הילד יכול לגדול בצורה בריאה ולמצוא את דרכו בלי להיות סורר ומורה חלילה.

הנטייה לאחידות טוטאלית ומוחלטת היא אמנם טבעית, אבל אינה בריאה לנפש הילדים.