לפני 15 שנים בדיוק, עמדנו 10,000 תושבי גוש קטיף לפני הגרוש מהבית. אנשים ישרים, מלח הארץ. ציונים, נהדרים וטובים. במשך השנתיים שקדמו לגירוש, נאבקנו יחד עם עוד מאות אלפי הכתומים, אוהבי ותומכי ארץ ישראל. מאות אלפי מפגשים בבתים, בהתנדבות מוחלטת, לטובת הסברת המאבק עבור כלל ישראל.

וכן, חלוקת ירקות מגוש קטיף בצמתים, ומחאות ענק של "יש בנו אהבה". התקשורת, מצדה, הייתה עסוקה במסע הכפשה בלתי נגמר כנגד מתיישבי הגוש ותומכיהם.

כל יום כותרת ראשית על האלימות הצפויה, על סוגי הנשק  שאנחנו הולכים להשתמש בהם, וכמה המתנחלים הם מפלצות. כותרות שחורות על אלימות ועל ירי על חיילים.
למרות שמבחן התוצאה שהחיילים הגיעו לבתים בגוש ברוב המקומות קיבלו אותם בשתיה ועוגות בבית.

לעומת זאת, בימים אלו, אין קבוצה שהפגינה אי פעם ושקיבלה חיבוק תקשורתי כל כך גדול, כמו המפגינים היום בבלפור. חבורה של כמה אלפי אנשי שמאל שממררת את חיי תושבי ירושלים.

חבורת אנשים שפשוט מנסה להחליף את השלטון. מה שלא הצליחו בקלפי, מנסים דרך מערכת המשפט ( אפרופו בית משפט שבתקופת הגרוש השאיר ילדות בנות 14 במשך חודשים במעצר. ועכשיו האנרכסטים מבין המפגינים שנעצרים משתחררים באותו לילה) ודרך חסימת כבישים והרעשה בלתי פוסקת.

ובניגוד מוחלט לסיקור שהיה בתקופת   הגירוש ,  לראות היום  את השידורים החיים, המפרגנים כל כך, ואת הכותרת על הפגנת העם וכל השקרים הללו.  פשוט כל המערכת התקשרתית  מתגייסת על מנת שהמחאה הזאת תצליח, משדרים מצב חרום וגלים פתוחים ופרגון בלי סוף. צריך לזכור טוב טוב את האכזריות של התקשורת כלפי תושבי הגוש.

את ההשחרה של תושבי הגוש במשך שנה שלמה. חשוב לדעת שהדבר היחיד שנכון בעיתון זה התאריך. המלצה פשוט להפסיק לצרוך את התקשורת הממוסדת,

כיום התקשורת בתכלס מנסה להפיל את ראש הממשלה. לנצל את הכאב של האנשים מהקרונה ולעשות את מה שהם לא הצליחו בקלפי.

 

קבצי מבצרי, מנהל תחום צעירים וכפרי הסטודנטים בבני עקיבא, תושב כפר דרום