צפיתי בנאום הכואב של בצלאל סמוטריץ' על העברת ראשות הוועדה למינוי דיינים לידי ש"ס. שנים שיש כאן סוג של חלוקה שווה, לכאורה, במינוי הדיינים: שליש חרדים אשכנזים, שליש חרדים ספרדים ושליש מהציונות הדתית. נתעלם לרגע מהבעיות והסתירות שבחלוקה הזו. כרגע, בגלל שיקולים פוליטיים גרידא, גם זה מתמסמס.

אלא שזה מורכב עוד יותר. זה שנים שרבים מ"שליש הציונות הדתית" אינם חלק מהדיל הזה. אם אתה דיין, מוכשר ככל שתהיה, אך מתנוסס עליך תיוג של ארגון ליברלי מסויים, ל"ע, הרי שאתה פסול מראש. על פי הפרסומים אודות המינויים שנעשו בעבר, איילת שקד בעצמה נאלצה לקבל את הווטו שהציבו הנציגים החרדים, כנגד מי שמזוהה עם רבני צהר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: ערוץ הכנסת)

אין פה באמת מינוי של דיינים בעלי תפיסת עולם פתוחה, הבקיאים בשבעים לשון, לצד דיינים בעלי תפיסת עולם שמרנית – חרדית יותר. יש פה משחק מאוד מצומצם של מינוי בעלי תפיסה חרדית, כאשר לחלקם יש כיפה סרוגה. במצב שכזה, בהחלט יתכן שהדיין החרדי ספרדי שנבחר, יהיה מתון וקשוב בהרבה מאשר הדיין שלמד בהר המור ולא יצא מגבולות שכונת הר חומה או קריית משה.

וכך, למעשה, מערכת בתי הדין מדירה חלק משמעותי מבית המדרש ההלכתי, שאין לו קול במערכת הממלכתית של מדינת ישראל. שלא לדבר על רבותיי, שאפילו לחלום על דיינות אינם יכולים. כך ממילא היה עד כה משך שנים ולכן יש הרואים את ההזדעקות אמש כספין פוליטי ולא כזעקה על שינוי משמעותי.

יוזמות חדשות כמו "גיור כהלכה", "חופות" ועוד, נוצרו לאחר תסכול רב מהמערכת שאמורה להיות ממלכתית ומייצגת, אך למעשה נתונה לשיקולים פוליטיים צרים ומדירה רבים שמקפידים גם הם על כל אות בשו"ע. כאשר צבע הכיפה, עניינים פוליטיים טהורים ואף נפוטיזם, מהווים שיקולים עיקריים בהחלטות הוועדה למינוי דיינים, קשה לשכנע את הציבור להישאר בבית שבו הוא מרגיש שאין לו בו מקום.

אני תוהה מה חשב בצלאל סמוטריץ' כשחזר אחרי הנאום לביתו:

– האם יתמוך בכל מחיר במבנה מערכת שירותי הדת שלנו, למרות שכעת גם הוא מודר ממנה, וינסה למקד את מאמציו במישור הפוליטי העתידי בלבד?

– או שמא, גם בו חדרה המחשבה שאולי עלינו להרחיק מעט את הפוליטיקה מהדת וכי יש לה מקום חשוב, אך היא אינה יכולה להיות היחידה שמכרעת?

שתי האפשרויות עצובות, בהיותן ממעיטות משהו מהחלום אותו דמיינו את אתחלתא גאולה שלנו. ואף על פי כן, נדמה שמהאפשרות השנייה תורת ישראל תרוויח יותר.

אפשרות אחרת היא להשאיר את המצב על כנו, אך בתנאי שראשי המערכת ועסקניה יפנימו שאם הם ימשיכו לפסול את מי שלא חושב כמותם, הם יישארו לבד. מי שלא שומר על ממלכתיות ועל בחירת דיינים מכל העם, שלא יתפלא אם הממלכה כבר איננה איתו.

כולי תקווה שגם בקרב חבריי, בוגרי ישיבות "מרכז הרב" וענפיה, יופנם שהמערכת מחייבת תיקון מבני. כזה המעניק יותר דמוקרטיזציה ומשקל לייצוג הציבור הרחב, ופחות מקום למשחק הפוליטי. בנפשנו היא.

=======

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'