מול הדיבורים על הפסקת אש לעומת כניסה קרקעית לעזה, אנחנו שואלים את הרב שלמה אבינר, רב הישוב בית אל וראש ישיבת עטרת ירושלים על התפישה האמונית ביחס למלחמה.

האם לדעת הרב צריך לסכן את חיילי צה"ל בפעולה קרקעית?

מלחמה זה דבר מסוכן, אבל החלופה שלה היא יותר מסוכנת. כלל גדול בצה"ל אומר שחייבים לנצח בכל המלחמות.

צריך כמובן לצמצם את האבדות אצלנו ככל האפשר. הדבר השני החשוב הוא הסכמה לאומית. אסור להכנס למלחמה בלי הסכמה לאומית רחבה כשרוב האומה אינה עומדת מאחוריה.

נקודה שלישית היא שצריך גם להתחשב בדעת הקהל האירופית והאמריקאית. אנחנו אמנם מדינה עצמאית, אבל יש לנו גם יחסי חוץ וצריך לקחת אותם בחשבון.

וצריך ללכת על מבצע קרקעי?

אינני יכול לענות כי אין בידי את כל הנתונים. לאף אזרח כמעט אין את המידע והנתונים שמחזיקים ראש הממשלה והרמטכ"ל. צריך ענווה לומר שאנחנו לא יודעים הכל, אנחנו לא יודעים מה ראש הממשלה יודע כמו שהוא לא יודע דברים שאני לא יודע.

יש לי עסקה איתו, אני לא מתערב לו ביציאה למלחמה והוא לא מתערב באיך אני מפרש את רש"י בגמרא.

לא לעשות כלום, לא פוגע בכוח ההרתעה שלנו?

אנשים אומרים את זה, אבל זה לא נכון. להפך. הטרור בכל העולם הוא הנשק של הפחדנים, החלשים והמושחתים. מי שיורה טילים הוא לא גבר הוא פחדן. שים לב שמאז מלחמת יום הכיפורים הערבים מפחדים להלחם איתנו. 300 מיליון ערבים שנתמכים במיליארד נוצרים ומיליארד מוסלמים מפחד מאיתנו.

אנחנו כבר הפסקנו להיות פחדנים. בגלות נמשלנו ככבשה בין שבעים זאבים, ניצלנו בנס, אבל חטפנו מכות מהזאבים. עכשיו אנחנו במדינה שלנו, הכבשה קנתה רובה, וכאשר הזאבים באים לטרוף את הכבשה היא יורה בחזרה ואז הזאבים בוכים שזה לא הוגן.

אז המציאות היא שעם ישראל מגן על עצמו והערבים מפחדים ומתחבאים כדי לפגוע בנו.

האם הטרור והמלחמות לא סותרים את אתחלתא דגאולה שאנחנו מאמינים בה?

להפך ההגדרה של אתחלתא דגאולה היא שמלחמות זה אתחלתא דגאולה. אנחנו אוהבים שלום ורודפים שלום, אבל החלופה למלחמה היא לא שלום אלא רדיפות, פוגרומים ושואה.

באים להרוג אותנו ואנחנו מתגוננים. צריך לזכור שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, הפעם על ידי צה"ל.