הירשברג בעצרת לזכר רבין: "להישמר מכל אבק של שנאה"

אני מבקש לפתוח את דברי בשורה הפותחת את המנון תנועתנו, תנועת בני עקיבא – 'יד אחים לכם שלוחה'!

רצח ראש הממשלה יצחק רבין היה רגע של משבר נורא לא רק בתולדות מדינת ישראל בת ה-65, אלא בתולדותיו של העם היהודי בן אלפי השנים.

בעברית, משבר הוא מקום מושבה של היולדת, "היושבת על המשבר", ומכאן, שמשבר יכול להיות מקום של צער וכאב, אבל הוא יכול להיות גם מקום של לידה והתחדשות.

באתי לכאן כמייצג של תנועת בני עקיבא בישראל, תנועה בה פעילים היום כ-70,000 חניכים, שרובם ככולם נולדו אחרי הרצח, הם לא חוו את המשבר, אבל הם יכולים להיות שותפים יחד עם כולנו לתיקון וללידה מחדש.

עלינו, הדור אשר חווה את המשבר, מוטלת החובה הכפולה העולה מן המילה משבר: גם לספר להם את הסיפור ולהנחיל להם את הלקחים הנובעים ממנו, לזכור ללמוד וללמד ולהקפיד להישמר מכל אבק של שנאה, אלימות ואטימות כלפי הזולת;

וגם – להוליד מתוך המשבר את הדבר החדש.

דבר חדש ואמיתי ייוולד, מתוך מפגש פורה בין זרמים שונים. השלב הבא בתקומת ישראל ייכון כשחברי תנועות נוער ציוניות שונות ישלבו ידיים, יקבלו על עצמם את כללי המשחק הדמוקרטי ויחדיו ימשיכו בעזרת השם, לכונן כאן את המדינה היהודית. מדינה ציונית היונקת ממורשתה היהודית, ממנה למדים אנו כי יש לנהל מחלוקות, אפילו נוקבות, מתוך כבוד הדדי.

אנו נקראים 'בני עקיבא' על שם התנא רבי עקיבא, שקבע כי הכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". הכשלים בחברה שלנו נובעים מחֵסר בערכים ומחֵסר בזהות יהודית וציונית. ככל שנעמיק את יניקתנו מהשורשים, כן נזכה להצמיח יחדיו, בעזרת ה', ענפים ופירות.

אנו, המופקדים על חינוך לערכים וחינוך לאידיאלים, חייבים להנחיל את ההכרה שאמונה לוהטת בצדקת הדרך אינה יכולה להצדיק ויתור על ערכי כבוד האדם, ערך חיי אדם וערעור סדרי החברה והמדינה המושגים באמצעות השיטה הדמוקרטית.

דווקא אנחנו חייבים להתנגד, במלוא התלהבות הנעורים, במלוא הלהט של תנועת הנוער, לכל גילוי של אלימות ופריעת חוק, מימין ומשמאל.

עלינו למחות נגד מבצעי תג מחיר ונגד האנרכיסטים שעל הגדר, נגד מיידי האבנים בחיילי צה"ל – בין אם הם עושים זאת במאחז ובין אם הם עושים זאת בבלעין, עלינו להיאבק נגד מציתי האש במסגדים ונגד אלו המסיתים את מתפללי המסגדים להצית אש של שנאה ואלימות בין שני העמים החיים על האדמה הזאת. מסיתים אלו פועלים מתוך אמונה מעוותת בצדקת הדרך.

לאסוננו גם הרוצח בכיכר הזאת פעל מתוך אמונה מעוותת.

על כך כתב יהודה עמיחי את השורות הנפלאות הבאות:

"מן המקום שבו אנו צודקים

לא יצמחו לעולם

פרחים באביב.

המקום שבו אנו צודקים

הוא קשה ורמוס

כמו חצר.

אבל ספקות ואהבות עושים

את העולם לתחוח

כמו חפרפרת, כמו חריש.

ולחישה תישמע במקום

שבו היה הבית

אשר נחרב."

את הבית אשר כמעט ונחרב פה, בכיכר הזאת לפני 17 שנה, בתאריך בו נפטרה רחל אמנו, שהיא הסמל לדאגה ולתקווה להצלחת הבנים אשר ישובו לבנות את מולדתם, מכאן, מן המשבר הזה, מוטל עלינו לתקן ולבנות מחדש, ביחד! רק ביחד נוכל!