ביקורת סרטים: נסחפים• הים גדול, הסרט קטן - סרוגים

ביקורת סרטים: נסחפים• הים גדול, הסרט קטן

הרבה ים יש בסרט הזה, ים של יופי, ים של אימה- ים של יכולת האדם לשרוד. ים של אהבה ובכל זאת, מדובר בסרט פשוט, צפוי וקטן עם ים של חן

ביקורת סרטים: נסחפים• הים גדול, הסרט קטן
  (צילום: יחצ)

ביקורת סרטים: נסחפים

איזה יפה הים, כמה גדול הוא. כחול, רחב, פתוח, אינסופי. ואיזו מילה גדולה זו, אוקיינוס. רק אומרים אותה וכבר נפתח אופק שאין לו קצה וגלים גדולים סוערים וגם שקט ארוך ושלוו.

כמו האש, שיש בה יופי קסום ואפשר לבהות בה שעות ויש בה צד רומנטי ונוגע אך גם צד אפל ומכלה, כך גם הים. רומנטי וצלול וחרישי שיכול ברגע להיות מלכודת מוות ענקית. מלכודת שאין לה גבול. שהאינסופיות שבה עלולה להפוך מקסם לכאוס. מיופי בלי קץ לאימה מהקץ עצמו.

בסרט הזה, בעיניי, יש שלוש דמויות משמעותיות. תמי (שיילין וודלי) ריצ'רד (סם קלאפלין) והאוקיינוס. ממש כמו כל דמות טובה ועגולה, גם האוקיינוס עובר תהליך לאורך העלילה.

נסחפים

ציון כללי

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
צופים

האוקיינוס מתחיל כישות רגועה וקסומה שבה יכולות להתפתח עלילות אהבה מתוקות. ואפילו מתוקות מדי. הוא ממשיך למלכודת אימים וסערה שמאיימת להטביע כל חי וחוזר להיות עולם שלוו אבל שלוו מדי. עולם רחב שאין בו גאולה. שאי אפשר לחיות בו. וצריך לשרוד ולקוות ליבשה.



הסרט מבוסס על סיפורם האמתי של ריצ'רד ותמי שהכירו בחופי טהיטי בשנות השמונים. שניהם אוהבי ים והפלגות והרפתקאות. שניהם צעירים ויפים ורוצים לראות עולם. ריצ'רד מקבל הצעה מזוג חברים מבוגרים, להשיט את היאכטה שלהם לחופי קליפורניה בתמורה לתשלום שמן וכרטיס טיסה חזור.

ריצ'רד נענה להצעה ותמי מצטרפת אליו במסע בן אלפי הקילומטרים באוקיינוס. סופת הוריקן אימתנית פוגשת אותם בלב ים וגורמת ליאכטה להיסחף אלפי קילומטרים מהמסלול שלה.

מכאן והלאה הם, בעיקר תמי, יצטרכו למצוא את דרכם חזרה לציוויליזציה תוך ניסיון לשרוד את הימים הארוכים על היאכטה בתוך מרחבי האוקיינוס.

זהו סיפור הישרדות, אך גם סיפור אהבה. וניכר שהבמאי (באלתסר קורמקור) רצה מאד לספר את שניהם אך בעיקר רצה להראות את הים. והצליח.

אנחנו מתפעלים מהיופי של הים בסרט וגם נבהלים ממנו וגם מצליחים להזדהות עם תחושת הבדידות והחוסר אונים של להיות על יאכטה קטנטנה בלב ים גדול. אך כמה שהים גדול, הסרט, בעיניי, קטן.

למרות הדרמה, למרות הסיפור המרתק. הכל נשאר קטן וצפוי וסיפור האהבה של תמי וריצ'רד הוא רגיל. מתוק, כן. אך רגיל. כמובן שדרמת הסערה וההישרדות איננה רגילה בכלל והיא מצולמת נהדר ובהחלט מצמידה אותנו לכיסא, אך היא לא מספיקה כדי להחזיק את הסרט.

נקודת הבדידות והתמודדות מול האוקיינוס הגדול חוזרת על עצמה שוב ושוב בדרכים שונות עד כי נדמה שלסרט אין משהו אחר לומר. קצת כמו 'בחזרה מטאויצ'י' שגם שם, עצם הסיפור הוא מפליא ומרתק אך הסרט לא מצליח לרתק כמוהו. כי לא קורה הרבה על המסך.

יש את הטבע, הפראי והיפה, יש את האדם, החמוד והקטן, ויש את המאבק ביניהם.

הטבע לא משתנה כל כך. האדם הולך ונחלש. והזמן, שהוא האויב האמתי, מתקדם ומאיים על החיים. אך הזמן הוא קבוע. אין לו הפתעות חדשות. אין לו טוויסטים בעלילה, הוא פשוט מתקדם.

גם לבחירה לספר את הסרט משתי נקודות זמן שונות, פחות התחברתי. התחושה היא שזה בא לחפות על כל הזמן בסרט שבו בעצם לא קורה כלום חוץ מזה שתמי פוגשת את ריצ'רד והם מתאהבים וחמודים. אבל ראינו כבר הרבה זוגות מתאהבים וחמודים על המסך. אז די.

כן אהבתי את התגלית של הסוף (לא יכול להרחיב. ספוילר) שנתנה איזו שהיא התפתחות לא צפויה ומרגשת. לא יודע אם זו הייתה המציאות או שיוצרי הסרט הרגישו שמשהו חייב לקרות כאן.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו