ברצוני להתייחס לשתי תגובות על דברי הרב טאו שהובאו בסרוגים: תגובתו של הרב חיים נבון, ותגובתו של רב אברהם סתיו.

הרב חיים נבון הכריז שסוף סוף הוא רואה שהרב טאו מודה שהוא יכול לטעות. בכך הוא מעביר ביקורת סמויה על הרב טאו, שכביכול הכריז על עצמו או שידר מסר שהוא אף פעם לא יכול לטעות. וכי ככה מגיבים לדבריו של אדם גדול? וכי מישהו אמר או חשב פעם שהרב טאו לא יכול לטעות? מדוע השיח הידרדר לטענות דמגוגיות ומזלזלות כאלה?

הרב אברהם סתיו דימה את הרב טאו – לא פחות – לאותו אדם שזרק את בר קמצא מסעודתו. וכלשונו: "גם אם לרב טאו יש בעיה עם דרך הלימוד של מכללת הרצוג, אין שום סיבה לפרסם נגדם דברי נאצה סתם כך, רק בגלל שהחליט להתחרט". גם פה אני תמה, וכי מדובר כאן באיבה אישית ותככנות, כבנידון קמצא ובר קמצא? וכי הרב טאו לא הסביר את סיבת התנגדותו, המצדיקה ממילא – לשיטתו – גם את פרסום הדבר בריש גלי?

גם אם לרב סתיו יש בעיה עם דרך ההנהגה של הרב טאו, אין שום סיבה להפוך את עמדת הרב טאו לתוצר של סכסוכים אישיים, ח"ו. כשם שאני לא חשבתי לרגע שעמדותיה של מכללת הרצוג נובעות מסכסוך אישי כלשהו.

חשוב מאוד שנדון זה עם זה ונגיב זה לזה בצורה עניינית, ונכבד את עמדת הזולת באשר היא, גם אם לא מסכימים איתה. ובפרט כשמדובר על שיח תורני. חבל שתלמידי חכמים יקרים שדוגלים בפתיחות ובענייניות, לא נוהגים בה כשמדובר על הרב טאו.