עם כל הכבוד שאצליח לגייס לטובת הסנגוריה על כל הכתבים והפרשנים המדופלמים, שמסכמים את העבודה הקשה של הוועדה החשובה, אין לציבור הדתי והחרדי כבר כוח לכתיבה שמסקרת בחירת דיינים כמו קרב איגרוף שבו יש את המנצח הגדול ומחנהו ואת מי שקיבל נוק אאוט ויקח לו עוד זמן רב לאיחוי שבריו עד ל"התגוששות" הבאה שכנראה בא תבא.

נפל דבר בישראל: שיתוף פעולה בין נבחרי הציבור והרבנים הראשיים הוביל למינויים של דיינים ראויים, תלמידי חכמים מובהקים שבעיון קצר בפסיקותיהם הינם קשובים ומחוברים להוויה הישראלית, כשרובם המכריע יוצאי צבא ומוסדות חינוך ממלכתיים כאלו ואחרים, אחרי 9 שנים והרבה שרי משפטים וחברי ועדה משתנים.

מה יקרה לנו אם נסתכל על נקודות האור שבצבצו להן מהמינויים, וניתן קצת קרדיט למי שהוביל את התכנותן לטובת כלל הציבור בישראל?

אולי הגזמתי קצת, אז לפחות בואו ננסה להצמד לעובדות:

א. בזכות הברקה של שרת המשפטים (הגדלת מספר המינויים מ7 ל9) – אחרי תשע שנים שלא נבחרו דיינים חדשים לבית הדין הגדול- הנה 9 דיינים חדשים שיניעו את הרכבת התקועה.

ב. "הציבור החרדי ניצח במאבק" – בגלל טרמינולוגיה שכזאת הציבור הציוני דתי ואחיו מהציבור החרדי לא מצליחים לשלב ידיים ולהשפיע יותר על צביונה היהודי של המדינה. נמאס מהמאבקים ומהחיפוש אחרי מנצחים ומפסידים. ואם במנצחים עסקינן אזי המנצח הוא הציבור וכל האנשים והנשים שעינוי הדין יתקצר מעתה בזכת ההסכמות שהובילה שרת המשפטים והרב בן דהן.

ג. "כשראש המפלגה נפתלי בנט לא מתעניין" – שר החינוך עסוק עד מעל לראש בנושאי משרדו והובלת המדינה והמפלגה, הרי זה מתבקש שהוא יפזר סמכויות ויאפשר לחברים הנוספים. להגיע להישג של שת"פ והבנות שבסופם 4 דיינים הינם בוגרי המוסדות של הציונות הדתית. מה רע בכך? ההיפך, השילוב והאפשרות שעוד חברים בכירים במפלגה יהיו מובילי מדיניות ויקבלו מנדט להשפיע ולהכריע רק מעיד על אופיו של ראש המפלגה לעומת ראשי מפלגות אחרים.

ד. "שקד פרגנה לכולם חוץ מ…" – הלוואי והיינו רואים יותר הערכה הדדית וכבוד בשאר המפלגות כמו שיש בין הרב סגן השר לשרת המשפטים.

ה. "לש"ס יש נציג אחד בלבד – הראשון לציון הגר"י יוסף" – הרב בן דהן, הגב' שקד ובכלל בבית היהודי לא מתייחסים בכזאת רדידות וחוסר כבוד לראשל"צ הרב הראשי לישראל ונשיא נשיא בית הדין הרבני הגדול. וגם אם הרב מצביע באצבעו האחת בוועדה – לדעתו ישנה משמעות גדולה מאשר משקלה באצבעה. פעם הייתה חברה שקראה לזה "דעת תורה" היום זה "נציג של מפלגה".

ו. בית הדין האזורי ומינוי רבני צהר– חבל מאוד שמישהו שלא מונה זה הישג למישהו אחר. אבל רק רגע – אף אחד עוד לא מונה לאזוריים כי הועדה עוד לא ישבה ומינתה (גם לא חרדים).

ז. "בן דהן (כך במקור ולא הרב בן דהן כמתבקש מכתב חרדי) הסכים לוותר על מינוי הרב שפירא" – שטות שלא הייתה ולא נבראה באף שלב בתהליך. ולמרות האולטימטום של העסקנים החרדים שלא למנותו – בזכות עמידתו האיתנה מתוך אידיאולוגיה צרופה של הרב בן דהן נבחר דיין ראוי ועתיר זכויות למשרה הרמה. לדיינים הצעירים עוד תגיע השעה.

ח. "בן דהן נלחם נגד דיינים ספרדיים מהציונות הדתית" – נו באמת? הרב אלי, שנולד בקזבלנקה וגדל בבאר שבע, נלחם נגד דיינים ספרדיים? זה שהרב לא הסכים לקבל תכתיב שעל פיו הוא חייב לבחור אחד משניים, ולא רק זה אלא שאת בחירתו יכתיב לו מאן דהו, אומר שהוא נלחם נגד?

ט. ההצלחה הגדולה של הרב ושל השרה שקד היא ששני הרבנים אותם הם רצו לכתחילה מונו לבית הדין הגדול ואף אחד לא הצליח לדלל את מספרם למרות הנסיונות והלחצים. נכון שיש עוד רבנים ראויים וחשובים שהיינו שמחים לראותם על כס הדיינים בבית הדין הגדול אבל בשביל זה יש לדלג לסעיף הבא והאחרון.

י. "נתניהו ששתה בבחירות את קולות חובשי הכיפות סרוגות הלך יד ביד עם יו"ר הועדה והחרדים" – אחד מהנתונים הנכונים היחידים במאמר. ולמרות זאת ורק עם 8 מנדטים, סה"כ אחד יותר מש"ס ולמרות ש – 22 פחות מהליכוד, הצליחו הרב בן דהן והשרה שקד למנות שלשה דיינים המזוהים עם הציבור שאותו השניים מייצגים. תארו לעצמכם מה היה קורה אילו מאחורי שר החינוך שרת המשפטים והרב סגן השר היו עוד 20 ח"כים.

לסיכום: ישר כח גדול לרב בן דהן ולשרה שקד על התעקשותם ומאות שעות העבודה למען קיצור התהליכים בבית הדין הגדול ולמען עם ישראל.