אנשי ביטחון רבים אוהבים לומר שאיראן, חמאס וחיזבאללה כבר לא מהוות איום קיומי, בוודאי שלא מצרים לאחר הסכם הגז הנדיב שנתניהו השיג לנו לאחרונה, כך שנותרנו עם הקרע הפנימי בחברה הישראלית.

לצערנו, בדרך כלל אותם אנשי ביטחון שייכים לצד מאד מסויים של המפה הפוליטית, כי השיח על אחדות הפך בשנים האחרונות למילה נרדפת ל'בואו ניתן לשלושת אחוזי האיכות של השמאל להמשיך לשלוט ואם הימין ירצה לממש את רצון העם נגיד לו שהוא זה שפוגע באחדות', אבל בכל זאת הם צודקים למחצה.

האיום הקיומי על ישראל אינו חיצוני אלא פנימי, אלא שהאיום הפנימי הזה הוא ערביי ישראל. כבר התעוררנו לטבח שנבע מתרדמת עמוקה וקונספציה עיוורת שלא יקרה כלום. איך אנחנו מרשים לעצמנו לעצום עיניים עוד פעם? לא הספיק לנו טבח שמחת תורה תשפ"ד? למה בדיוק אנחנו מחכים? לשומר חומות 2, רק גרוע פי אלף?

אם חמאס היה צריך לפרוץ גדר ולהפיל מערכות הגנה כדי לשחוט את הילדים שלנו, אז ערביי ישראל לא צריכים לפרוץ שום דבר. אין שום גבול בינינו ובינם. בנגב, בגליל, בערים המעורבות, ביו"ש, בירושלים, בכל מקום בארץ הם הולכים ומהדקים את האחיזה שלהם בתוכנו. הם עובדים בכל רחוב בישראל ולא צריכים להפיל שום גדר כדי להגיע לחדרי השינה של הילדים שלנו.

רק אדם חילוני יכול לדמיין שהם יתערו במדינה ויוותרו על הזהות הלאומית שלהם. אנחנו, כאנשים שאלפיים שנה לא ויתרנו על אדמתנו, יודעים מה היא סבלנות, מה היא חשיבה במונחים של נצח. האסלאם כמונו, חי בקצב דתי, בממד זמן ארוך טווח. אין לו שום סיבה הגיונית לוותר על שאיפתו לסלק את העצם היהודית מהגרון וליצור רצף אסלאמי במזרח התיכון.

אם דרך המלחמה לא עובדת, הם ינסו בדרך האיטית והיעילה יותר, דרך ההשתלבות וההשפעה מבפנים.

ד"ר מיכאל בן ארי בספרו החשוב 'חזון ופגיון' שרטט בצורה מופתית ומהוקצעת את התוכנית של האחים המוסלמים לכבוש את המערב. המהגרים באירופה, ממדאני בניו יורק ומנצור עבאס בישראל שייכים לאותה גישה – אם המערב חזק מהאסלאם מבחינה צבאית, אז ננסה דרך אחרת, דרך ההשתלבות מבפנים.

מינהל מקרקעי ישראל מכניס מקלות בגלגלי ההתיישבות היהודית ובאותה העת מאפשר לערבים לבנות באין מפריע, לאפשר להם לתקוע יתד בכל הארץ. דונם בכפר ערבי בגליל, עולה עשרה אחוזים מדונם ביישוב יהודי. אז למה שלא ינצלו זאת?

לא סתם עבאס אמר אתמול לערוץ 13 שנפתלי בנט הוא העתיד, כי עבאס, ממשיך דרכו של חסן אל בנא, מאמין שחיזוק ערביי ישראל דרך השתלבות במרכז הישראלי היא האופציה הטובה ביותר אחרי ההפסד הצבאי.

אם אנחנו לא רוצים להיות אירופה אנחנו חייבים להתעורר, להציב מול עינינו יומם ולילה תרחישי בלהות מה יקרה ביום שהם יתהפכו עלינו.

אבל הבעיה העיקרית שלנו היא נתניהו.

אין יותר טוב ממנו מול מדינות, מול איראן הוא במיטבו וההצלחה שלו בשנתיים האחרונות להחליש את איראן מכל הכיוונים מציבה אותו בצמרת מנהיגי ישראל לנצח נצחים. אבל הראש של נתניהו, לא יודע להתמודד מול ערביי ישראל.

איתמר בן גביר יודע איך לעבוד איתם, לחלק נשקים, להצר את צעדי האסירים, לשדר עוצמה ובטחון, לדבר ערבית, תנאי הכרחי לשיח הבין דתי בין רבנים ושייח'ים שיבוא לאחר ההכנעה הצבאית.

גם בצלאל סמוטריץ' עשה בשנתיים האחרונות עבודה נפלאה ביותר ביהודה ושומרון, ניצל כל דקה בתפקיד כדי לקבור סופית את המדינה הפלסטינית בשלל דרכים מתוחכמות ומחושבות שראויות לכל שבח ותמיכה. אבל נתניהו הוא ראש הממשלה והאדישות שלו מול ערביי ישראל עלולה להיגמר באסון.

אם הוא לא ישנה דיסקט ויתחיל להתמקד בערביי ישראל, לא תהיה לימין ברירה אחרת מלבד למצוא מחליף שממוקד פחות באיראן ויותר באום אל פאחם, פחות בבושהר ויותר בביטחון של תושבי באר שבע.