הנשיא ריבלין: "מורשת רבין - מנהיגות ואומץ" - סרוגים

הנשיא ריבלין: "מורשת רבין – מנהיגות ואומץ"

נשיא המדינה רובי ריבלין בטקס לזכרו של ראש-הממשלה יצחק רבין: "עבורי, מורשת רבין, איננה רק מורשת של מלחמה ושלום, היא מורשת המנהיגות שלו, כזאת שלא רק הולכת לפני המחנה, אלא בתוכו מתוך דאגה לא רק לביטחוננו, אלא לדמותנו כחברה"

author-image
הנשיא ריבלין: "מורשת רבין - מנהיגות ואומץ"
  נשיא המדינה ריבלין, הערב (צילום: מארק ניימן/ לע"מ)

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הדליק הערב את ״נר יצחק״ בטקס שנערך במשכן הנשיא במלאות 19 שנים להירצחו של שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז״ל.

באירוע נכחו בני משפחת רבין, שרים וחברי כנסת, חברי המשפחה ותלמידי בית הספר ״רבין״ בנתיבות.

בנאומו אמר נשיא המדינה רובי ריבלין: 'מורשת רבין', היא עבורי גם מורשת של מנהיגות, מנהיגות מעצבת, עמידה באומץ מול החלטות הקשות. "אני אחליט ואני אנווט", הוא הצהיר, והוא אכן ניווט, על פי צו מצפונו, וללא תירוצים. הוא היה מנהיג ללא תירוצים, כמפקד. הוא היה מנהיג ללא תירוצים, כלוחם. והוא היה מנהיג ללא תירוצים, כחבר כנסת, שר, וראש ממשלה. מי שידע לשאת באחריות, כראש ממשלה, לפעולה המוצלחת באנטבה, ידע גם לשאת באחריות, כראש ממשלה, לכישלון מבצע השחרור של נחשון וקסמן הי"ד. אצל רבין, גם הניצחונות וגם הכישלונות לא היו יתומים.״

הנשיא המשיך ואמר: ״לצד מחויבותו לשלום, רבין, לא המתין חסר מעש, לישראל של "אחרי השלום". ה"שלום" שיפתור אחת ולתמיד את כל הבעיות, מכאן ולעולם ועד. אלא, הוא היה אמיץ דיו, לטפל בישראל של ה'כאן' ושל ה'עכשיו'. הוא לא הזניח את המבט פנימה, לתוככי החברה הישראלית. עבורי רבין, כן, דווקא הוא, הוא אבי הקריאה שעלתה מהכיכרות לפני שלוש שנים, (גם מכיכר רבין) לשינוי סדרי העדיפויות במדינת ישראל, להפניית הזרקור פנימה. לצד השלום והביטחון, ואפילו לפניהם, הוא התעקש לעסוק, בחינוך, בבריאות וברווחה, ובמכלול השינויים, שהוא הנהיג בממשלתו השנייה, תחת הכותרת, "שינוי סדרי עדיפויות"".

דליה רבין ביתו של יצחק רבין ז"ל נשאה דברים בטקס ואמרה: "גם השנה 19 במניין השנים שכבר חלפו, אנחנו מגיעים לכאן להדליק את נר הזכרון. שנה אחר שנה אנחנו באים לזכור במילים, בתמונות, בשירים ועם הילדים. כולנו כאן כבכל שנה חוזרים ומזדעזעים מזיכרונות אותו הלילה החשוך והאפל ההוא ומדברים מהלב, כולם. ומשמיעים דברים של כאב ותקווה, כן, תמיד גם תקווה.

"אתה כבוד הנשיא, אתה השנה, חבר שלי אישי, אתה שמארח אותנו כאן לראשונה ואני בתחושה שונה.

"הגעת לבית הזה אחרי שנות עשיה מרובות, דגלך ברור והמשנה הסדורה מוכרת. תמיד שמעתי ממך מילים חמות על זיכרונות כאלו ואחרים שחלקת עם אבא שלי. ונכון שלא באתם מאותו הבית וגם אנחנו לא שותפים לדעותינו הפוליטיות, אבל תמיד היינו יחד חברים באותה הכת שכללי הדמוקרטיה מקודשים בעיניה ואין לסטות מהם בשום מצב.״

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו