הרב דוד דקלבוים, בן 47, מאלעד, התגייס לצה"ל יחד עם חרדים נוספים בתחילת המלחמה. דקלבוים למד ולימד הרבה שנים בישיבות חרדיות וכיום עוסק בעריכה והוצאה של ספרים ישיבתיים. לסרוגים הוא נותן את נקודת הזווית שלו בסוגיית גיוס החרדים.

"הכרת תודה גדולה לצה"ל שגייסו אותנו"

דקלבוים פותח בחוויה שלו בגיוס: "אצלי הגיוס לא היה אירוע דרמטי בקהילה, אולי בגלל הגיל, אולי בגלל השלב השונה בחיים. במחזור שלי הייתה הכרת הטוב גדולה מאד לצה"ל, אפילו קנו מתנות למפקדים בסוף הטירונות ומאד שמחו על ההזדמנות הזו שניתנה להם להתגייס. אני השתבצתי ברבנות כי זה מה שהתאים לי, היו שלושה רופאים, עובדים סוציאליים ועוד".

דקלבוים טוען שחרדים רבים בגיל מתקדם יותר, היו שמחים להתגייס, אבל לא הרבה פנו באופן אקטיבי: "אם הצבא היה יוזם, היו יותר מתגייסים, בגיוס אצלנו היו חרדים הארד-קור וזה היה טבעי, הם יתחילו לשרת במילואים בתחומים רבים".

בתחילת המלחמה פנו 6,000 חרדים לגיוס, צה"ל קלט אותם בהדרגה והוציא כל חודש מחזור של 100 איש לטירונות ומשם שובצו ליחדות שונות בצה"ל. דקלבוים טוען כי בגיל שיש כבר משפחה וילדים, המתגייס אינו בשלב השידוכים ואין חשש ש"יתקלקל" ובאופן טבעי החברה מקבלת את הגיוס ביתר קלות.

"שבט לוי לא עוזב את לימוד התורה גם בשעת מלחמה"

"גיוס בני הישיבות זו סוגיה אחרת לגמרי", טוען הרב דקלבוים, "הנושא של עולם התורה זהו ציפור נפשו של הציבור החרדי, בבחינת 'אל תגעו במשיחיי'. זהו הדבר הכי קדוש והכי מקודש ויש עליו הסכמה מכל הרצף החרדי, זהו צורך קיומי לעם ישראל כמו הצורך הביטחוני".

דקלבוים טוען במקביל כי אם יש בחור שיוצא לעבודה או ללימודים עליו להתגייס, כיון שהוא יצא מגדר "שבט לוי". וכך מסביר דקלבוים: "שבט לוי זהו אדם שקבע את כל כולו בתורה ועזב את כל הווית העולם הזה, ועליו פסק הרמב"ם שגם בזמן מלחמה הוא נשאר ללמוד תורה".

"הבעיה נעוצה בכך שבגיל 18 אין אפשרות לעשות הבחנה מי מתאים ללמוד ומי לא, מבחינה חינוכית זה כאילו אתה אומר למישהו מראש 'אתה לא מסוגל לשבת ללמוד', מה שנתפס כסוג ב' בחברה החרדית. צריך לחכות לגיל 21, מי שלא רואה ברכה בלימודו אחרי שלוש שנים שיתגייס".

"יש כאן שיח חירשים"

דקלבוים מציע: "מי שעוזב את הישיבה צריך לגייס אותו ולתת לו את האקלים הדרוש ואף להביא ראשי ישיבות לבסיסים שיראו איך זה אפשרי, להוריד את המחסום הפסיכולוגי  שטוען כי מי שמתגייס עלול לאבד את עולמו הרוחני ואת זהותו החרדית. הרוב הגדול בחברה החרדית עוזב את הישיבה לאחר מספר שנים, אנחנו לדוגמא חמשה אחים, רק אח אחד בן 50 יושב ולומד תורה עד עכשיו, כל השאר עובדים".

אז איפה הפלונטר? "נוצרה סיטואציה בחברה החרדית שללמוד בישיבה נחשב ליוקרה, כמו סיירת מובחרת. ולכן מי שלא נמצא בישיבה בגילאים הצעירים הוא כאילו ירד מהדרך. בגיל 18 יהיה קשה פסיכולוגית וחברתית להביא אותם להתגייס, בגיל מאוחר יותר זה אפשרי בתנאים שיתאימו לבן ישיבה. אך לרוב בגיל הזה הבחורים כבר נשואים ובעלי משפחות".

עוד הוא מסביר: "יש כאן שיח חרשים. אלו צועקים שגזרות הצבא הם ההתייוונות החדשה וגזרות שמד ואלו צועקים אתם נטל עלינו, טפילים. מי שצועק "שוויון שוויון" הוא לא באירוע, הוא לא מבין את מה שקורה בחברה החרדית. צריך להבין את השטח, זה לא שקמה חבורת אנשים ואמרה 'בא נעשה קומבינה על המדינה'. לימוד התורה הוא צורך קיומי של האומה, של בטחון ישראל, העולם לא מתקיים בלי עולם הישיבות".

"מי שזועק על האימהות שלא ישנות בלילה מהפחד מהדפיקה בדלת, זהו טיעון רגשי שקשה לעמוד מולו. מצד שני, גם אמא של חייל מפיקוד העורף לא פוחדת על בנה. הטיעונים הם אחרים. הציבור החרדי, כן מרגיש שהוא נושא בעול התורה עבור החיילים אך הוא לא מחצין זאת כי הדבר לא מתקבל בציבור הכללי כתרומה למערכה וקשה להבנה למי שלא חי את העולם הזה" .

לסיכום אומר דקלבוים: "אפשר וצריך לגייס את החרדים שלא לומדים תורה בגיל 21, בזמן שאין כבר "תורתם אומנותם" ולאפשר להם גיוס בתנאים ואווירה חרדית. אך להבין גם שכל מי שעוזב את הישיבה צריך לעבור מחסום פסיכולוגי וחברתי אדיר בשביל להתגייס, נשאר תמיד הפחד כי הוא לא יתקבל בחברה. גם הרבנים הגדולים כמו הרב עובדיה יוסף והרב שטיינמן פסקו כי מי שלא לומד – שיתגייס, צריך לעשות זאת בחכמה והדברים קורים עם הזמן".