אנחנו חווים בימים אלה דברים יוצאי דופן. מה אנחנו עושים איתם, תכל'ס?

פרשת יתרו שקראנו בשבת מתחילה כך: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ". יתרו שומע על היציאה של עם ישראל מעבדות לחירות, על הבשורה החדשה בעולם, וגם על המלחמה של עמלק בעם ישראל. הוא לא נשאר אדיש. הוא שומע, מפנים, וזה מוביל אותו לעשייה:

"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה". יתרו עוזב את ביתו, ומצטרף לעם ישראל. עמים רבים שמעו על יציאת מצרים, נדהמו ונבהלו, ועקבו אחרי הדרמה. אבל האם זה עורר אותם להשתנות? לעשות משהו? לחשוב איך האירוע המכונן הזה משפיע גם עליהם? התורה מספרת שרק יתרו העמיק לבדוק מה המשמעות של כל זה עבורו. לא רק שמע – אלא השתנה.

סיפורו של יתרו, בפרט בימים מטלטלים אלה, מעלה שאלה: מה אנחנו שומעים? ומה אנחנו עושים עם מה שאנחנו שומעים?