אחרי כל מה שנאמר על יריב לוין בשמונת החודשים האחרונים, אחרי מאות אלפי המילים שנכתבו עליו מהצד הזה או מהצד ההוא, אחרי כל הביקורת צריך לומר, כל אדם המגדיר עצמו בתור איש ימין צריך לראות ביריב לוין גיבור לאומי, גם אם גיבור טרגי.

יכול מאוד להיות שהמהלך שהוביל שר המשפטים עם כניסתו לתפקיד לא יוביל לרפורמה משפטית, יכול מאוד להיות שנעשו טעויות בדרך, בין אם בסגנון ובין אם במהות, על ידי שר המשפטים עצמו או על ידי חברי קואליציה אחרים, כל זה ככל הנראה נכון.

אך המהלך ה"לא מוצלח", לפחות עד כה, שהוביל לוין לרפורמה משפטית הוביל לתוצאות הרבה יותר חשובות, המהלך של לוין הוביל לתהליך סוציולוגי שנדיר לראות, באקט חסר תקדים כל ריכוזי הכוח הישראלים הורידו את המסכות בבת אחת ואמרו את האמת שמסתתרת מתחת לפני הקרקע במדינה הזו כבר עשרות שנים, לא כל היהודים במדינה נולדו שווים.

ברגע אחד, בתגובה לקידום הרפורמה המשפטית של לוין, אוסף של קבוצות, יש הטועים לקרוא להם "אליטות" הסתדרו בשורה ויצאו למלחמת חורמה, מהרגע הראשון בכירי המשק, מערכת המשפט, בכירים ביטחוניים בעבר ועוד שורה של קבוצות לחץ ממוקמות היטב הרימו את כל כלי הנשק שחשבנו שאסורים בחברה שלנו.

תוך ימים ושבועות בודדים מהצהרת לוין ואפילו לפני שחוק אחד מהאוסף ראה את אור היום הגיעו האיומים במלחמת אזרחים, השמדה כלכלית, הפרת חוק המונית, פירוק הצבא, ואפילו איומים בפיצול המדינה לשתיים.

למה? מה בעצם קרה שדחף אנשים, שחשבנו עד לפני רגע שהם נורמטיביים, אפילו חיוביים ובחלקם מכובדים ללכת כל כך רחוק כל כך מהר?

במבט רציונלי היה ניתן להבין את עוצמת התגובה אם באמת כלל הרפורמה המשפטית הייתה עוברת במושב אחד, אפילו אם הייתה עוברת כולה רק בקריאה ראשונה, אפילו אם תרחישי האימה של פיטורי גלי בהרב מיארה והחלפתה בתובע מטעם שהיה סוגר את תיקי נתניהו היה ניתן להבין דרמה כזו, אבל דבר מזה לא קרה, אפילו דבר דומה לא קרה.

כל מומחה חוקתי שהייתם יושבים איתו לפני יותר משמונה חודשים ומגישים לו את עיקרי רפורמה לוין היה מסתכל עליה ומגחך, הרפורמה לגופה היא "חלבית" להחריד, ביחס לעולם הדמוקרטי המערבי רפורמת לוין הייתה ממקמת אותנו, עדיין בצד הפרוגרסיבי של הסקאלה, מעט מאוד מדינות שירשו את מערכת המשפט הבריטית (כמונו) מאפשרות ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הפרלמנט, נדירות יותר המדינות בהן מינוי שופטי עליון איננו תהליך פוליטי גרידא, ונדירות עוד הרבה יותר אלה שאינן בעלות חוקה אך נוטלות מהפרלמנט את זכות המילה האחרונה.

אז על מה כל הדרמה, מה האירוע המג'ורי הקושר בהיסטריה בין טייסי קרב אמיצים, לעורכי דין ממולחים, לשעברים ביטחוניים ואקדמאים מרובעים. הסוד הוא שפשוט לא מדובר באידיאולוגיה, אלא בסוצילוגיה.

מה שקושר בין טייסים ורופאים, הייטקיסטים וגנרלים זה השיוך הזהותי שלהם, רובם ככולם מגיעים מאותם יישובים, אותם מעגלים חברתיים ואותם דרגים סוציולוגיים, רובם ככולם "בני טובים", האנשים שהחברה הישראלית לימדה אותנו לשאת עיניים אליהם.

אך תודות ללוין מסך העשן התפזר, כמו שלא קרה לעולם בשום תקופה אחרת, אנשים רבים מתעוררים לעובדות שללא שינוי אמיתי, מהפכה של ממש, לא רק מדינת ישראל תתפרק אלא גם החברה הישראלית, הקולות הקוראים למהפך בצה"ל שידחוף עמוק את הפריפריה וקבוצות נוספות לתפקידים נחשקים שעד עכשיו נמנעו מהם גוברים מידי יום.

חיל האוויר שהיה פעם סמל כלל ישראלי לגבורה, אומץ והקרבה הפך לחיל הכי פחות אהוד ככל הנראה בפער גדול, והקריאות למהפכה גם בתוכו מגיעות מכל הכיוונים, כמו גם הקריאות להזרקת קבוצות אוכלוסייה מודרות לצמתים מרכזיים ולאפשר להם גישה הוגנת למשאבים והזדמנויות.

קבוצות אוכלוסייה שלמות רואות בעיניהם כיצד קבוצות לחץ הקוראות לעצמן אליטות, אשר התיישבו על ברזי המדינה ספחו לעצמם כוח, תפקידים, ממון וקשרים פועלות לנהל את המדינה ולהדיר אותן וברגע שמאיימים על הסטטוס קוו הקיים, אותן קבוצות רצות למלא בנזין ולהכריז בגאון כי ישרפו את המדינה, כל עוד הן ישארו למלוך על האפר.

יריב לוין אולי לא יביא רפורמה משפטית, אבל הוא הוביל תהליכים חברתיים שאפילו המהפכנים הגדולים ביותר יכולים לקנא בהם, בזכותו אני מאמין שנתקדם לעבר חברה שיוויונות והוגנת יותר, הרפורמה יכולה לבוא בעצמה עם הזמן, במקום הקואליציה הייתי רואה בתהליכים המתרחשים בתור הזדמנות שאסור להחמיצה, ומתרכז בה בדיוק של לייזר, זו אולי לא תהיה בממשלה שתביא את הרפורמה המשפטית אבל זו יכולה להיות הממשלה שתביא סוף סוף רפורמה חברתית.