הלזאת פסיקה מקלה ייקרא? | תגובה לרב דוד סתיו

סוגיות התחבורה הציבורית ופתיחת בתי מסחר בשבת הינן ויכוח עתיק יומין בחברה הישראלית, החל משנותיו הראשונות של היישוב היהודי בארץ מזמן המנדט הבריטי בו הושג סטטוס קוו והוסכם שהשבת תשמר במוסדות הלאומיים והתחב"צ תושבת בכל היישובים. אך למרות זאת לאורך השנים ההסכם נפרץ ע"י חוקי עזר של רשויות מוניציפליות שהתירו פתיחת מסעדות ומקומות בילוי, ואף כאלו שאינן אוכפות בתי עסק הפתוחים בשבת.

בשורות הבאות אני מבקש להתייחס לדבריו של הרב דוד סתיו הי"ו רבה של שוהם מהימים האחרונים, בהם הציע פתרון להפעלת הרכבת הקלה בשבת, להלן ציטוט מתוך דבריו כפי שנאמרו לערוץ 7: "מתכונת אחת לדוגמא יכולה להיות שותפות אמיתית עם בעלים גויים שיהיו הבעלים של הרכבת מיום שישי ועד צאת השבת, עם מערכת שבנויה כולה על גויים, וכך לצמצם אותה אפילו לאפס. אפשר לדבר גם על הפעלה אוטומטית של הרכבת. אולי הפעלה מצומצמת של הקווים. כל מיני פתרונות ביניים שעניינם הפחתת חילול השבת מחד, ומענה תחבורתי לציבור החילוני מאידך".

ברשותכם מבקש להעלות כמה מחשבות על דברים אלו:

1. אני מניח שלא הייתה בכוונתו של הרב סתיו להכריע הלכתית בסוגיה מורכבת זאת. הכרעות מן הסוג הזה מסורות בשל כובד המשקל הציבורי שלהן לאחריותה וסמכותה של הרבנות הראשית לישראל.

2. גם אם נקבל שאין כאן הכרעה אלא גילוי עמדה, אני שואל את עצמי האם אין כאן טעם לפגם, בפרט בימי הסער החברתי שהקיטוב חברתי והרדיפה לכל מה שיש לו זיקה לדתיות והלכה מתפשטים לכל עבר. וכאשר רב מפורסם יוצא באמירה הלכתית, שמן הסתם ערבה לאוזן של השומע הלא דתי, הטוענת כי יש פתרון ומשתמע ממנה שכנראה הרבנים האחרים פחות מעוניינים להגיע לפשרה זוהי גישה בעייתית המהולה בהכפשת כבוד הרבנים והרבנות.

מדברים אלו עשוי להשתמע כי באמתחתי פסיקה קשובה ואחראית המסוגלת לפתור את המשבר 'המיותר' הזה, בניגוד לתפיסה קשוחה וחשוכה שלא באמת מעוניינת או מסוגלת להגיע לפתרון, גישה זאת מנוגדת להגדרת רבנו הרמב"ם במחלוקת שבין חכמים: "אסור לאחד מן הדיינים כשיצא מבית דין לומר אני הוא המזכה או המחייב וחברי חולקין עלי אבל מה אעשה שהם רבו עלי ואם אמר כן הרי הוא בכלל הולך רכיל מגלה סוד, ומעשה בתלמיד אחד שהוציא דברים שנאמרו בבית המדרש לאחר שתים ועשרים שנה והוציאוהו בית דין מבית המדרש והכריזו עליו זה מגלה סוד הוא", דיוניים הלכתיים מעשיים ובפרט עם השלכה ציבורית ובעלי רגישות גבוהה ראוי שיתכבדו ויתבררו יחד עם פוסקי ההלכה המובהקים ולא ידונו בתקשורת.

3. לגופו של ההיתר יש הרבה מה להשיב עליו, אך לא זאת המסגרת לדון בו, אך עצם הפתרון יוצר בעיה הלכתית רחבה יותר. גם אם נקבל את הפתרון המוצע בשותפות עם גוי הרי סביב תפעול הרכבת, יש מעגלים רחבים של נותני שירות ובעלי עסקים שאנו 'אונסים' אותם לעבוד בשבת ולהפר את יום המנוחה היחיד שלהם ולפגוע בלכידות המשפחתית שלהם, ובעל כרחם יאלצו לעבוד, וברור שהפגיעה תהא בעיקר בהם, וכי גם הם ימכרו את עסקיהם או "את עצמם" לגוי?! הלא גם בעלי 'הצווארון הכחול', השקופים שנאנקים תחת עול הפרנסה, ככל הנראה יאלצו לעבוד בשבת מחוסר ברירה וכל זאת עבור אותם 'אדוני הארץ' שזקוקים לתחבורה נוחה לבילוי השבועי שלהם, הלזאת תיקרא פסיקה קשובה?! קשובה למיעוט זניח ופריווילגי תחת רמיסת זכויותיהם של המוחלשים חברתית וסוציו אקונומית?

4. גם אם ימצא הפתרון ההלכתי המוסכם, הרי לא עסקינן כאן בשאלה פרטית בהלכות שבת. הרי בהסכמה להפעלת רכבת ציבורית בשבת יש מתן לגיטימציה לחילול שבת בפרהסיה ורמיסת כבוד השבת, וכי מי התיר לנו לתת יד למעל הזה?! דברי בעל 'העקידה' המפורסמים מהדהדים באוזנינו: "אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות … ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים", ובפרט הרב דנן שמשנתו של מרן הראי"ה קוק אינה זרה לו, כמה הרעיש עולמות על חילול שבת ציבורי וראה בכך וראה בכך פגיעה בתחייתנו הלאומית, "חלול שבתות ויו"ט בצורה מכוערת וגסה הולך ונעשה לדבר רגיל מצד קבוצות שלמות, והדברים הולכים ומקבלים צורה פרועה, והירידה הולכת ומתגברת מיום אל יום, כבוד האומה ותחיתה נרמס ברגלים גסות בלא שום רגש של בושה, ובלא שום יחש של איזה הערכת יקר סגולותינו העדינות, המדות הטהורות נחלת אבות ומשפחה הולכות ומתדלדלות בתכונה חצופה וצינית, ויסוד תחיתינו והבסיס של זכיותינו על אדמת הקדש, הולך ומתנודד נפגם מזהרו ומועם מערכו, ע"י זלזולה של נשמת עמנו הנצחית, אוצר כל חסננו".

5. יחד עם זאת, אני מצטרף לטענתו של הרב סתיו על ההכרח להגיע למתווה ציבורי מוסכם על רוב הציבור הישראלי. ואכן הציבורי הישראלי אמר את דברו בקלפי עבור נבחרים עם זיקה ברורה למסורת ישראל ונתן בהם אמון לממש את מדיניותו, ובכלל זה גם בשאלת התחב"צ בשבת. וכי בשל קומץ רעשנים בלתי מרוסנים ואלימים נכפה את דעת המיעוט על הרוב? הרי בכך אנו יוצרים עוול מוסרי לדורות לציבור רחב במדינת ישראל, ובכך רומסים את כבודו והופכים אותו אלקטורלית לשקוף וחסר משמעות ומעמיקים את המוחלשות שלו.

6. אולי נשאב משהו מהתפיסות הנורמליות ביחסי דת ומדינה שהיו נחלתם של חלק מראשוני היישוב העברי, גם מאלו שאינם דתיים. במודעה שפרסם ראש עיריית תל אביב, מאיר דיזינגוף, בכ"א מנחם אב תרצ"ג, שכותרתה: 'נגד חילול שבת בפרהסיא'. בדרישה להימנע מנסיעה ברכב ברחובות העיר ולהותיר את החנויות ובתי השעשועים סגורים 'מערב שבת עד מוצאיה': 'זכרו כי השבת היא אות הסולידריות הלאומית הנפלאה ביותר מדור ודור, וכל הפוגע בה – באחדות ישראל הוא פוגע'. (אוסף עיריית תל אביב, מספר מערכת 700092157).