19 שנה שאבא שלי לא היה בקולנוע, לא דרך במרחבי השטיחים מקיר לקיר ולא ראה את בובות גיבורי העל, האורות והקולות. כשיצא לאקרנים הסרט "המזח", ידעתי שזו ההזדמנות שלו לחזור לקולנוע ולצפות בו. "אתה יודע," הוא אמר לי "השתחררתי ממוצב המזח חודש לפני המלחמה".
הסיפור האמיתי לגמרי של הסרט מבוסס על הספר "האופציה של הדוקטור" מאת ד"ר נחום ורבין, בו הוא מתאר את מהלך הימים הקשים במוצב המזח ומה דחף אותו לעשות את המעשה שלא יעשה ולעודד כניעה.
הסרט נפתח בסצנה מוכרת ומחויכת של מוצב, שכל קשר בינו ובין מבצעיות מקרי בהחלט, כשהרופא המילואימניק נחום ורבין (מיכאל אלוני) מגיע וננזף על ידי החייל הוותיק שהעז להתיישב במקום שלו, תוך כדי שהוא גורר בחבל את כפכף המחמד שלו "אמיץ". ורבין שבדיוק הגיע למוצב, השאיר בבית אישה בחודש תשיעי שמחכה שיחזור אליה מיד בצאת החג.
(קרדיט: דני שוורצמן, סרטי יונייטד קינג)
בקושי 25 חיילים נמצאים במוצב, נכנסים ליום כיפור רגוע ושליו במוצב הכי מבודד שהיה אי פעם בישראל. "כל נדרי" מתנגן ברקע ופתאום חולפים מעל ראשיהם ארבעה מטוסי מיג מצריים והכל מתחיל. ארטילריה כבדה מרסקת את שלוות יום הכיפורים ומרעידה את כולם.
בשוך האבק, המפקד שלמה ארדניסט (דניאל גד) רואה עשרות סירות מצריות צולחות את התעלה. ירי מסיבי של כלל החיילים במוצב לא מצליח למנוע מהם לגמרי לחצות והם עולים על המוצב, שם במשך שבוע הם נלחמים בכל כוחותיהם, בהמוני מצרים שעולים עליהם, עם בזוקות, RPG, טנקים ועוד, בעוד התחמושת והציוד הרפואי במוצב הולך ואוזל והם נאלצים לאסוף ציוד לחימה מהגופות המצריות.
לאורך הסרט העולם מתחלק לשניים, יש את מה שקורה מעל הקרקע, הירי האינסופי, השמירות במשך שעות רבות ואימת המוות. ולמטה, בבונקר התאג"ד, ורבין מתרוצץ בין עשרות הפצועים, החזן שמסר את נשמתו לבורא עולם, ופצועים שלאט לאט אוזלות לו האפשרויות לטפל בהם בעוד בחדר הקשר הבטחות ריקות על אספקה ופינוי עוד מעט, והעוד מעט הזה לא יגיע.
לאט לאט ההבנה מחלחלת שהמלחמה עברה אותם ושאין להם שום סיכוי להינצל וגם שום השפעה על מהלך המלחמה.
הדוקטור מבין את זה, ורואה את החיים של עשרות הפצועים שלו נמוגים לו מול העיניים כשהמורפיום ,האנטיביוטיקה והתחבושות נגמרות, והוא מבין שבתוך יום יומיים אין לו יותר במי לטפל וכולם ימותו, גם הפצועים הקלים. ובמאבק חסר התוחלת מול המלחמה ששכחה אותם למות, הדוקטור יודע מה חשוב באמת – חיי אדם.
המזח
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
הסרט הוא סרט מלחמה רווי אקשן כמו שסרט מלחמה צריך להיות, רווי כאב כמו שרק סרט מלחמה שלנו יכול להיות, רווי מתחים וקונפליקטים כמו שאין ברירה, והפער הבלתי נתפס בין תחושת הכבוד לבין קדושת החיים.
הסרט "המזח" נערך מתוך מיני סדרה שתעלה בכאן 11, והדבר מורגש. למרות אורכו (כשעתיים) עדיין ישנן דמויות שלא התחדדו עד הסוף, קונפליקטים שהיו יכולים להיות יותר בועטים, אבל בסך הכל הסרט תפס אותנו מרותקים לכל אורכו, וכל הדרך הביתה דנו בשאלה המרכזית של קיומו, הסיבה שבגללה יש לסרט הזה מקום בקאנון הישראלי של סרטי המלחמה – הכבוד הלאומי או קדושת החיים.
נכון, התבגרנו כבר מהמקום של הגיבור הגברי עם הסכין בין השיניים. אנחנו גברים ישראליים מורכבים, פצועים לפעמים, לא יודעים מה נכון ברוב הפעמים, ומסתבר שאנחנו יכולים בכל זאת להבין את הסנטימנט של ה"גבריות הרעילה" שמוכנה להקריב את החיים שלה בשביל הכבוד העצמי והלאומי.
אני מודה שבתור אדם שהסנטימנט הלאומי חזק מאוד אצלו, הצד הזה פוספס, והדיון החשוב שהיה בסרט התבצע במעמד צד אחד. אין שום טענה אמיתית בפיו של שלמה מפקד המוצב, רק איזו מחשבה של איך יראו אותנו בשכונה, ואולי כך זה גם היה במציאות. לפעמים אין לטענות הטובות בעולם במה להיאחז.
מחזיק את הסרט. מיכאל אלוני (קרדיט: דני שוורצמן, סרטי יונייטד קינג)
הסרט רווי באפקטים קוליים וויזואלים כיאה לסרט מלחמה טוב, וכיאה לסרט ישראלי דל תקציב אני מודה שהוויזואליה לא שכנעה אותי בכלל, האפקטים היו מורגשים ולא הרגשתי שאני נמצא אי שם על גדות תעלת סואץ. אבל העריכה הייתה מצוינת והסאונד מדהים, גם האפקטים וגם המוזיקה, ורק בשביל זה שווה ללכת לצפות בסרט בקולנוע.
מיכאל אלוני בתפקיד הרופא מחזיק את הסרט, שחקן מצוין והיחיד שהצלחתי להאמין לו. דניאל גד בתפקיד שלמה מפקד המוצב עושה עבודה לא רעה אבל לא מספיק משכנעת, ואמיר טסלר גונב את ההצגה בתפקיד אביחיל פלד, טוראי מהרבנות שהתנדב להילחם.
באופן כללי הסרט קצת נופל במקומות האלה, מרגיש חובבני ברמת המשחק והאפקטים הוויזואליים, וזה מוריד. מדינת ישראל והקולנוע הישראלי צריכים להפסיק לעשות סרטי מלחמה גדולים, אין לנו את היכולות לזה לא ברמת הניצבים ולא ברמת הCGI.
אבל אחרי שמתרגלים לאפקטים הלא מוצלחים מקבלים סרט לא רע, אחד שעושה כבוד ללוחמי מוצב המזח, שנותן לנו לצאת עם ראש מורם וגו זקוף אל מצלמות העולם שמצלמות את הכניעה הגדולה של מדינת ישראל.
