הקיבוצים – פשיטת רגל ערכית?

עם עצירת החקיקה ע"י ראש הממשלה נתניהו לאחר ההצבעה בקריאה ראשונה על החוק העוסק בוועדה למינוי שופטים, הודתה התנועה הקיבוצית לחבריה באתר על חלקם בהפגנות: "תודה רבה לרבבות שלקחו חלק באירוע חסר תקדים בהיקפו בתולדות מדינת ישראל, לקיבוצים ולענפי החקלאות שנענו לבקשות לסייע בלוגיסטיקה ובכלים חקלאיים להעצמת פעילויות המחאה. לכולכם חלק נכבד בהצלחה, גם אם זמנית לעת עתה, בבלימת ההפיכה המשטרית".

התנועה שחברה למטה המאבק, חלקם, בני קיבוצים כשקמה ברסלר – חברת קיבוץ גבת לשעבר ואילן שילוח – חבר קיבוץ מעוז חיים לשעבר, העמידה לרשותו את כל המערך הלוגיסטי הנדרש. מחסנים לאכסון הדגלים, השלטים, האוהלים והמגפונים. הסעות להפגנות, חלקם בקווי הסעה של הקיבוצים, הקמת רשת קשר לפעילים מהקיבוצים השונים והבטחת ריבוי משתתפים בהפגנות, כדי לעשות רושם מספרי של גודל המשתתפים בהפגנה.

הם הגיעו לכל מקום שנקראו להפגין. תל אביב, חיפה, ראש פינה, עמק החולה, באר שבע, והערבה. הם היו הראשונים לחסום כבישים בכרכור ובכניסה לקריית שמונה ובאר שבע. את נקודת שיא אליה הגיעו אפשר לראות בתגובה לחסימת הנגד של תומכי הימין את הכניסה לאחד הקיבוצים, שהביאה את קצין הביטחון של הקיבוץ להפעיל כלפיהם אלימות ואף לירות באוויר בעזרת הנשק שברשותו.

יפה לראות תנועה חברתית שנושאת בגאון את דגליה ונלחמת על ערכיה. תנועה שבין ערכיה, כפי שכל חבר בה יודע לספר נמנים ערכים כסולידריות, צדק חברתי, שוויון ערך האדם, שוויון הזדמנויות והזכות לכבוד לחירות.

יפה לא פחות לראות את התנועה הקיבוצית יוצאת להפגין לשם שמירה על אותם הערכים. ברם, האמנם עומדים ערכים אלה במבחן המציאות, או שמא מדובר בפשיטת רגל ערכית של התנועה הקיבוצית? האם הקיבוצים שקמו לצורך מימוש רעיון הקבוצה בישראל, להתיישבות חלוצית, לכיבוש הקרקע ולפיתוח החקלאות בקרקעות הרבים שהמדינה העמידה לרשותם, החליפו לא רק את תחומי העיסוק והפרנסה של חבריהם, אלא אף רוקנו מתוכן ומשמעות את הערכים בהם דגלו עם הקמתם?

ממשלות ישראל לדורותיהן הכירו בחשיבות המשך קיומם של הקיבוצים. האינטרס היה הדדי. הם יישבו את הארץ ויבטיחו אחיזה בקרקע בעזרת החקלאות והממשלה תיטיב עמם מבחינה כלכלית. הגם שחלקם התפצל וחלקם עבר הפרטה, הם המשיכו לקבל את התמיכה הנדרשת להבטחת הישרדותם הכלכלית, לרבות בקבלת קרקעות לחבריהם ולילדיהם, בהמרת קרקעות חקלאיות לבנייה ובכיסוי חובותיהם הרבים מכספי הציבור במדינה.

גם החברה הישראלית נשאה עיניה אליהם בהערכה. היא ראתה בהם חלוצים אידיאולוגיים שנלחמו בטבע, במגפות ובאויבים שאיימו על קיומנו. מהי אם כן נקודת המפנה שערערה זאת וגרמה לציבור בישראל לראות בהם לא יותר מחבורת אינטרסנטים המצטרפת למחאה רק מהחשש שיזיזו לה את הגבינה.

חשוב לציין שאין זו הפעם הראשונה בה חברי הקיבוצים נוטלים חלק פעיל בהפגנות כנגד ממשלת ישראל, תחת האצטלה כי מדובר במאבק אידיאולוגי. הם עשו זאת למשל בהסכמי אוסלו. למחאה נגד מה שהם מכנים 'הפיכה משפטית' אליה הגיעו בהמוניהם. התנועה, שהמהווה רק אחוז וחצי מכלל האוכלוסייה, שלחה להפגנות פי שלושה מחלקה היחסי באוכלוסייה. היא עשתה זאת בהחלטה שרירותית, מבלי לכנס את מזכירות התנועה והסתמכו על הרוב השמאלני של חבריה.

נהנים משני העולמות

בפילוח זהות המפגינים במחאה, ניתן בהחלט לומר שמרביתם מן השמאל. נתון שעולה בקנה אחד גם עם פרופיל ההצבעה של בני הקיבוצים לבחירות: 89% מהם הצביעו למפלגות הנמצאות כעת באופוזיציה. כש- 11% נוספים שהצביעו למפלגות הקואליציה, מזוהים על ידם כמתיישבים בהרחבות שבקיבוצים.

את הירידה המוסרית והערכית של הקיבוצים, ניתן לזהות לא רק בהקשר ישיר למחאה. משהו קורה לחברה ששלחה את מיטב בניה ראשונים לצבא ואבדה רבים מהם בקרב. בקיבוצים לא מעטים ניתן לראות את הירידה באחוז המתגייסים לצה"ל. אחרים, המסרבים לשרת בשטחי יהודה ושומרון ואלו שכן מתגייסים, מקבלים בהבנה סרבנות של חלקם להתייצב לשירות, תחת הממשלה שאינם מתיישבים עם מדיניותה.

חרף פעילותם בהפגנות, מתעקשת תנועת הקיבוצים שלא להנהיג את המחאה, גם כדי שלא לעמוד בחזית הביקורת של הציבור כלפיה וגם כדי ליהנות משני העולמות. להחזיק דגל אידיאולוגי ביד אחת וקופה רושמת לעסקים ביד השנייה. הרי, האינטרס הכלכלי הוא שמניע אותם בראש ובראשונה לפעול. חשוב להם שזרימת הרווחים אל קופת הקיבוצים מתיירות, מתעשייה ומשאר הפעילות העסקית שלהם, לא תיפסק גם לא בשביל המחאה.

המוסר הכפול של הקיבוצים

כך קרה שאת הערכים של בני הקיבוצים החליף המוסר הכפול. הם חוסמים את הכניסה ליישוביי הפריפריה ולעזאזל הערכים של סולידריות, זכות לכבוד וחירות.

הם מוחים נגד הממשלה הימנית הלאומנית לטעמם, אך נושאים יהבם אליה שתמשיך לקדם ולתרום להם בתחום ההטבות והאפליה לטובה לישובים יהודיים בפריפריה ולעזאזל ערך השוויון.

הם סומכים על מדיניותה לסיוע לחקלאים היהודיים ולעזאזל הזדמנויות שוות בתעסוקה. הם בונים על המאבק של בן גביר כנגד תופעת הפרוטקשן, הגנבות החקלאיות והאלימות הכלכלית של הערבים. (לא סוד הוא שחלקם אף הצביע עבורו כדי שישים קץ לכך, חרף עמדתם הפוליטית כלפיו) ולעזאזל שוויון כבוד האדם.

הם סומכים על הממשלה בעניין ועדות הקליטה ולעזאזל ערך הצדק החברתי.

במבחן המציאות אם כך, ניתן בהחלט לומר כי הקיבוצים נמצאים בפשיטת רגל מוסרית וערכית. לא בכדי, כינה אותם ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל, 'המיליונרים עם בריכות השחייה'.

בהיעדר אידיאולוגיה ציונית שהניעה אותם לפעול בעבר כיום, טוב תעשה הממשלה חושבים ביחס להעדפה הכלכלית לקיבוצים וטוב יעשה הציבור אם ידרוש שוויון בקבלת המנעמים בהם כיבדה הממשלה את תנועת הקיבוצים, דוגמת הקצאת קרקעות בחינם גם בערי הפריפריה.

=

יהודית אוחנה היא מנחה פדגוגית ומובילה תהליכי פיתוח והעצמה במערכת החינוך.