גם אחרי הגירוש: טורניר הכדורסל של גוש קטיף נמשך ומציין 30 שנה
18 שנה לאחר הגירוש מגוש קטיף ולמרות שהמפונים מפוזרים ברחבי הארץ, טורניר הכדורסל של הגוש - טורניר יוליס, ממשיך להתקיים ויציין השנה 30 שנה להקמתו

למרות שעברו כבר 18 שנה מאז ההתנתקות מגוש קטיף, טורניר הכדורסל של גוש קטיף, טורניר יוליס ממשיך להתקיים ומציין השנה 30 להקמתו. ביום שישי הקרוב י באב יתקיים גמר טורניר יוליס תשפ"ג בישוב נצר חזני.
הטורניר שהוקם בקיץ תשנ"ג לזכרו של תושב נווה דקלים איתי יוליס, לא נעצר למרות הגירוש וביום שישי הקרוב יערך טורניר הגמר בפעם ה-30. הטורניר הוקם לזכרו של איתי יוליס, תושב נווה דקלים שנפטר מסרטן בכ"א אדר תשנ"ג.
כחודש לאחר פטירתו, הציעו שני נערים להוריו של איתי ז"ל, אודי ז"ל ושלמה יוליס, להקים טורניר כדורסל לזכרו. שלמה שאהב מאוד כדורסל אהב את הרעיון, ובאותו קיץ יצא הטורניר לדרך בפעם הראשונה.
גם ביום הגירוש התקיים הגמר של טורניר יוליס
הטורניר נערך לאורך הקיץ כשהגמר נקבע למחרת תשעה באב כדי שהמנצחת לא תחגוג במהלך ימי בין המצרים. הטורניר הפך במהרה למסורת אהובה ברחבי הגוש, שחיברה בין היישובים בגוש קטיף ושימשה כאטרקציה בימי הקיץ.
בקיץ תשס"ה כשהתפרסם תאריך הגירוש, י באב, החליטו משפחת יוליס לא לוותר ולקיים את הגמר כרגיל. הגירוש תוכנן למחרת, והגוש כבר היה בעוצר ושלמה יוליס הגיש בקשה לאשר לאוטובוסים להגיע לנווה דקלים שם נערך הגמר. רק ב-18:00 ביום המשחק הגיעו האישורים, והאוטובוסים נסעו לכיוון נווה דקלים.

זמני הטורניר (באדיבות טורניר יוליס)
אל האולם שהכיל 900 מקומות נכנסו בצפיפות אדירה כ-1600 איש לצפות במשחק הגמר. אחד מהכתבים שהיה בחוץ תיאר את האירוע כסוריאליסטי, כשבחוץ החיילים כבר מוכנים לפינוי ובתוך האולם אנשי הגוש משחקים כדורסל כאילו אין שום דבר אחר.
מאות תושבי גוש קטיף: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"
במשחק עצמו שתואר על פי שלמה יוליס כחוויה מדהימה ניצחו נווה דקלים, אבל לאף אחד זה לא היה אכפת. כל המשתתפים התחילו בריקודים ושירת: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", ועוד שירים רבים.
יוליס שהתרגש מהמראות לקח את המיקרופון והבטיח שהטורניר יתקיים גם בשנים לאחר מכן, בגוש קטיף או מחוצה לו. ההבטחה התקיימה ועד היום 18 שנה אחרי הגירוש הטורניר ממשיך להתקיים.

(צילום :באדיבות טורניר יוליס)
אחרי מספר חודשים שלמה פנה לוועד התושבים של הגוש שנקרא "למען אחינו", ועסק בעזרה למפונים. הוא וביקש לעשות משחק של אלוף האלופים, שיקשר בין הטורניר שבגוש לזה שמחוץ לו.
בעזרת תושב מעלה אדומים, טורניר יוליס המשיך מחוץ לגוש
הוועד היסס מכיוון שתושבי הגוש היו עסוקים במציאות עבודות חדשות, אחד מחברי הוועד שהיה תושב מעלה אדומים, שמע את בקשתו והבטיח לעזור. הוא גייס קהילה מרעננה בשם "המניין החדש", שלמה ארגן אולם בירושלים והמשחק התקיים שם.
במשחק נכחו 500 צופים, כשטל ברודי ביניהם. אחרי מספר שנים מועצה אזורית יד בנימין לקחה חסות על האירוע, והמשחקים מתקיימים שם ובנצר חזני. קבוצות הנוער ששיחקו בטורניר רצו להמשיך לשחק, והקימו קבוצות בוגרים שמייצגות עד היום את התושבים בגוש.

טל ברודי, נכח במשחק (צילום: גדעון מרקוביץ'/פלאש 90)
לשאלת סרוגים על משמעות הטורניר ענה שלמה יוליס: "הטורניר מאחד את כל ישובי הגוש עד היום ונותן תקווה, אולי אחרי 19 שנה נחזור כמו בגוש עציון. זה גם מנציח את זכרו של איתי שלנו, שחוץ מהטורניר הקמנו גם ספריה לזכרו".
אולם הכדורסל גוש קטיף התמלא באלפי צופים
במכתב שלח לשלמה ליוצאי גוש קטיף תיאר את התפתחות הטורניר ואת אותו גמר ביום הגירוש :"המשחק הזכור למרביתנו הוא משחק גמר טורניר שנת תשס"ה שנת הגירוש, משחק שהתקיים ערב היום בו הוא החליט למחרת להתחיל את גירוש תושבי גוש קטיף.
"אולם הכדורסל של מתנ"ס קטיף בחוף עזה התמלא באלפי צופים, שחזו במשחק מרגש ולא היה חשוב מי המנצח, כולם כאחד פרצו בשירה, הביעו אמונתם, "עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה", גם אם יש תקלה ומהמורה בדרך, עוד נקום וניישב."
"עיתונאים, אנשי צבא ושוטרים היו נדהמים למראה, כיצד אנשים שלמחרת עומדים לגרשם מהבית, לחסל פה עמל של שנים, בפנים האולם מקיימים משחק ומתעלמים מהאופף אותם, לא כולם יודעים מהי כוחה של אמונה."

גוש קטיף (צילום: פלאש 90)
שלמה תיאר את העוצמות של אותו ערב: "באותו ערב בראותי את צבור המתיישבים בשמחתן ובאחדותו, פניתי ואמרתי שעד שנחזור הבייתה טורניר זה ימשיך. אכן גם כיום שמונה עשרה שנה לאחר אותה שעה קשה".
"כמו לגוש עציון, אנחנו עוד נשוב"
הוא המשיך: "הטורניר ממשיך להתקיים ומהווה בנוסף לזכרו של איתי ז"ל, גם יום מיוחד של אחוד הציבור, נוער ובוגרים לזיכרון לגוש קטיף, ערב גמר מרגש המחבר מבוגרים ובוגרי הטורניר מגוש קטיף, עם הנוער שגדל ביישובים שנוסדו אחרי הגירוש".
"כאחד שמכיר טורנירי זיכרון, לדעתי אין טורנירים הנערכים תקופה כה ארוכה לזיכרון. השנה אנו מציינים 30 שנה לטורניר ו18 שנה לגירוש מהבית."

האלון הבודד, סמלה של גוש עציון. עוד נחזור לגוש קטיף (צילום: גרשון אלינסון/פלאש 90)
שלמה סיים: "כאנשי אמונה שחיכינו אלפיים שנה לגאולת העם וגעגוע לירושלים, 19 שנה לאיחוד ירושלים וגוש עציון, כך נזכה לתקומת חבל עזה והשבתו לעם ישראל, יהי רצון ובעזרת ה' במהרה נשוב לקיים את הטורניר במתנ"ס קטיף."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו