לפני שלוש שנים הייתי בתוך מערבולת, החיים לבשו מסיכות של מגיפה עולמית.

חיי הנישואין לבשה מסכה של מגיפה זוגית והמחוגים של השעון הביולוגי הורו על חמישה לחמישים. בתוך כל הבלבלה הזו, חבר המליץ לי מאד להירשם לקורס כתיבה והלחנה של יהודה עדר ברימון, הוא אמר שזו חוויה משמעותית. לתומי חשבתי שמדובר בקורס שניתן לקחת בערב, ולשלב אותו ככה בקטנה עם שאר משימות החיים. כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, גיליתי שהמציאות מורכבת יותר.

כדי ללמוד עם יודה עדר צריך להירשם לשנת לימודים ברימון הכוללת לפחות 10 נקודות זכות. במילים אחרות לא מה שתכננתי, לא מסתנכרן עם שאר החיים. או שתרשם לקורס של מרצה אחר בלימודי חוץ, או שתדחה את החוויה המשמעותית הזו בכמה שנים, אבל הקורונה לא התכוונה ללכת לשום מקום, גם לא משבר הנישואים.

אז לקחתי את המשפט שכתבתי פה למעלה: ״לא מה שתכננתי, ולא מסתנכרן עם שאר החיים״ והפכתי את המוסיקה שלו: איזה כיף שזה – (דמיינו את זה על גיטרות בלוז): ״ממש לא מה שתכננתי וכמה טוב שהוא לא מסתנכרן עם שאר החיים״

ונחשו מה?

שאר החיים התחילו להסתנכרן איתו, וכמה טוב שזה משהו שלא תכננתי. כמאמר הידוע: החיים זה מה שקורה בזמן שאתה לא מתכנן. אז התקבלתי לרימון.

בית ספר רימון למוזיקה (צילום: יורם לוי)

זוכרים את מנהרת הזמן עם טוני ודאג? נזרקתי למנהרה הזו עם הפסים בשחור לבן, התגלגלתי, ויצאתי מהמנהרה 30 שנה אחורה לגיל 20: מסביבי היה מלא דשא, אנשים יושבים עליו ופורטים בגיטרה, מתופפים על כל מה שמוכן להכיל מכות של מקלות תופים. ליד הדלתות של הכיתות מצוינים שמות כמו: מאיר אריאל, נעמי שמר, ואולם הופעות ע״ש יוסי בנאי.

כולם סביבי היו חבר׳ה בני 20 וקצת.

התחלתי להסתובב קצת ברחבי בית הספר, הפכתי לסוג של ״דני דין״ הרואה ואינו נראה. כי מה קשור הבן 50 הנ״ל למעיין הנעורים המופלא הזה?! ומי בכלל רואה אותו? גם סרטים כמו ״בחזרה לעתיד״ או יותר נכון ״בחזרה לעבר״ התרוצצו בראשי. אז בנוסף לקורס המאלף של יהודה עדר, זכיתי ללמוד במהלך 3 השנים החוץ טריטוריאליות האלה,

בכ״כ הרבה סדנאות וקורסים שהרחיבו לי את הנשמה ואת הנשימה. ״פרופורמנס״, ״אילתור ווקלי״, ״יסודות הגרוב״,״הפקה באולפן הביתי״, ועוד ועוד.

לאט לאט אבקת הקסם של פרופסור קתרוס התפוגגה והתחילו לראות אותי, הפכתי אחד מהשורה.(טוב אולי זה שדווקא לא עושה שורה…). כיוון שהאדם הוא תבנית נוף כיתתו, כשכולם מסביבך בני 22 גם אתה הופך להיות כזה. לחשוב כמו בן 22 להתנהג כמו בן 22, להרגיש כמו בן 22. עם כל הכבוד לכל חברות הקוסמטיקה והאנטי אייג׳ינג, גיליתי את הנוסחה הבדוקה לחזור ולהרגיש צעיר. בלי שום צורך בניסויים על בעלי חיים או חתולים רמת שרוניים.

"שתי מסיבות סיום – אחת בתור אבא אחת בתור ילד"

אז נכון שלפעמים נדרשתי לגשר על פערי דורות, ולהתמודד עם גאוני מוסיקה, ומושגים שלא הכרתי. (כל פעם שדיברו על ״שש שמיניות״ אני חשבתי בכלל על פיצה).

קניתי הרבה מאד ידע, תובנות וניסיון בשלוש השנים האחרונות. נחשפתי לכמות מטורפת של כישרונות. מוסיקאיות/ים, זמרות/רים, מורים, נשמות ואנשים בעלי מוגבלויות שלא מוותרים לעצמם ולא מוותרים להם.

אבל יותר מכל אלה אני מודה על מנהרת הזמן, שאפשרה לי כבמטה קסם להיכנס לרימון בגיל 50 ולצאת בגיל 22. הכרת הטוב לכל האנשים שהיו חלק מהמסע המופלא הזה, שעזר לי לצלוח את משבר גיל הגירושים, והיה כר פורה לכתיבת השירים שהפכו להיות מופע אישי, שחלק מהלהקה שלו שלפתי מהכיתות פה.

אתמול, אחרי מסיבת הסיום הכיתתית של סיום כיתה י״ב שלי, נכנסתי לתא טלפון, החלפתי לבגדי סופרמן, ונסעתי למסיבת סיום שנת הלימודים של רימון. שתי מסיבות בשלוש שעות. באחת הייתי אבא בשנייה הייתי ילד.

תודה לך רימון. היית טובה אלי.

ואם הייתי צריך להמציא מספר סיבובים לתקליט הייתי קורא לו: 50/22.

==

יורם לוי הוא פרסומאי, מוסיקאי ומרצה בתחום הפרסום והתמכרויות.