באופן לא מפתיע, כמו קודמיו, "אנטמן והצרעה: קוונטומניה" הוא סרט מארוול נוסחתי וצפוי. יכול להיות שפשוט מיציתי, אבל קשה להאמין שיהיה סרט מארוול בעתיד הקרוב שיצליח להתבלט ולחדש משהו.
לא מכיוון שלא ניתן להשתמש בחומר הגלם של הקומיקס באופן חדשני – אלא משום שסרטי היקום הקולנועי הזה כבר קשורים זה לזה בעבותות עלילתיים וכבולים לחוקים המתרבים שלו. "אנטמן והצרעה: קוונטומניה" הוא רק עוד טיפה בים של המגמה המעייפת הזאת.
(צילום: באדיבות פורום פילם)
עלילת הסרט:
הפעם אנחנו פוגשים את סקוט לנג (פול ראד), הידוע בתור אנטמן (על שום החליפה שמאפשרת לו לשוחח עם נמלים ולשנות את ממדיו), כשהוא נהנה מהצלחה לא מבוטלת כסלב על פעילותו כאחד מ"הנוקמים". בתו, קאסי, (שהפעם מגולמת על ידי קתרין ניוטון) היא כבר אישה צעירה בעלת חוש צדק מפותח, והוא בזוגיות עם שותפתו להגנה על העולם, "הצרעה", הופ ון דיין.
את התמונה המשפחתית משלימים האנק פים (מייקל דאגלס) וג'נט ון דיין (מישל פייפר), הוריה של הופ שבמקרה גם החזיקו בתפקידי אנטמן והצרעה של הדור הקודם, והם שהורישו את חליפות גיבורי העל לסקוט והופ.
העלילה מסתבכת כאשר מתברר שקאסי פיתחה בליוויו של האנק מכונה שיכולה לתקשר עם העולם התת־אטומי שמכונה "הממלכה הקוונטית", שבו הצופים כבר ביקרו בסרט הקודם. כצפוי, בעקבות תקלה נשאבת החבורה לממלכה הקוונטית, וכעת עליה למצוא את דרכה הביתה.
אם כל זה לא מספיק, מתברר לנו שהממלכה הקוונטית מאוכלסת על ידי יצורים קוונטיים שנשלטים על ידי מושל אכזר ורב עוצמה שעונה לשם קאנג הכובש. משפחת אנטמן כולה מתגייסת להיאבק בו, לשחרר את דרי הממלכה הקוונטית משלטונו, ולמנוע ממנו להגשים את תכניתו להשתלט על המולטיוורס כולו.
(צילום: באדיבות פורום פילם)
תיאור העלילה לבדו מספיק כדי להבהיר עם איזו הפצצת ממבו ג'מבו נאלץ הצופה התמים להתמודד כשהוא נכנס לסרט הזה. התחושה שאנשי מארוול כבר תקועים עמוק כל כך במערבולת השטויות של עצמם שהם לא מתביישים לשים בפי דמויותיהם משפטים סתומים בעליל אך רציניים בה במידה, כמו "לא הצלחת לראות מעבר לריק ולתת־אטומיקה", או "אתה יודע כמה מסוכנת הממלכה הקוונטית".
לדאבוני, אני בעצמי לא יודע כמה מסוכנת הממלכה הקוונטית! אני כן יודע שמדובר בעוד עולם ממוחשב, עם עוד אוסף של יצורים, ועוד רודן איום ונורא שיש לנצח. במה שונה הממלכה הקוונטית מהחלל, או מאסגרד, או מווקנדה, או מהמצודה־שבקצה־הזמן או כל לוקיישן מארוולי אחר שהצופים כבר ביקרו בו בעשור האחרון?
מעריצי מארוול מושבעים אולי נחרדים מהמחשבה על הממלכה הקוונטית, אבל לאחרים זה נראה כמו סתם עוד רקע על מסך ירוק.
אנטמן והצרעה: קוואנטומניה
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
שלא בטובתם, אולפני מארוול נאלצים להגביר את הסיכון בכל סרט שיוצא כדי לשמור על עניין. לאחר שב"סאגת האינסוף" (שהגיעה לשיאה ב"הנוקמים: סוף המשחק") היקום כולו עמד בסכנה – כעת יוצאים במארוול אל מעבר ליקום: אל יקומים מקבילים, צירי זמן מקבילים (מה בדיוק ההבדל?) ומה שביניהם.
עוד מאותו דבר
תחת תאנוס האימתני, אויבם הגדול של הנוקמים בסאגת האינסוף, העמידו הפעם רשע מולטי־יקומי, בו־זמני, ועל־מרחבי בשם קאנג. הבעיה עם קאנג היא שהוא מתברר כסתם עוד מישהו בשורה ארוכה של ברנשים מגלומניים וכועסים בשריון צבוע. מה בדיוק הכוחות שלו, ובכלל, מה מעוללים כל ההבזקים הצבעוניים השונים בסרט?
(צילום: באדיבות פורום פילם)
היומרה החדשה של מארוול גוררת אותם גם לדיון מסובך על הפילוסופיה של הזמן, על דטרמיניזם, ועל ריבוי אפשרויות. למרבה הצער – אין ל"קוונטומניה" שום סיכוי לצלוח אותו. הממלכה הקוונטית לכאורה מתקיימת מחוץ לחלל ולזמן, וכמוה גם קאנג. הצרה היא, ובכן, שעלילת הסרט מתקיימת במרחב כלשהו ועל פני ציר זמן מוגדר.
יחסית לנבל בעל יכולות על־מרחביות ועל־זמניות, קאנג מתקשה מאוד במאבק מול יצורים גדולים עם אגרופים חזקים. נראה שגם הדיון בריבוי האפשרויות והזהויות שסרטי מארוול כבר שקועים בו (ראו לדוגמה את "לוקי" ואת "ד"ר סטריינג' וממדי הטירוף") נתקע לגמרי, ואולי אפילו נמצא ברגרסיה: הדמויות עומדות ברגע מסוים בסרט מול אינסוף הגרסאות המקבילות של עצמן, אבל יחסית לאינסוף הוא מציג מגוון אפשרויות די מצומצם.
מתחת לכל הרעש הזה, כאמור, זה סרט מארוול בסיסי: גם כאן יש גיבור שנלחם ברשע חזק ותאב שלטון, יש אוסף יצורים חביבים שצריך להגן עליהם, יש נסיכה לוחמת בעלת מראה אקזוטי ויש קרבות מלאי פיצוצים. מי שאוהב את כל אלה, מן הסתם ימצא אותם ב"קוונטומניה".
למי שכבר הבין את השטיק של מארוול, ולא הקפיד להתעדכן במבנה ההולך־ומסתעף של היקום הקולנועי הזה, לא כדאי ללכת.
לזכות הסרט אפשר לזקוף את העובדה שגם הדמות הראשית בו נראית מבולבלת למדי מהעטיפה העלילתית ומהתסבוכת המארוולית. יש בסרט אקשן וכמה רגעים מצחיקים, אבל לא בטוח שזה מספיק. בשלב הזה מארוול צריכים רק להפתיע לטובה, והסרט הזה עושה ההפך.
