ראשית כל, ולפני ש'אכנס' בדבריו ב 180 קמ"ש, ברכות חמות לעם ישראל עם התמנותו של ח"כ משה גפני ליו"ר וועדת הכספים של הכנסת, שנים אני עוקב אחרי פעילותו, הוא אחד הפרלמנטרים הטובים בעולם כולו, מעולם הוא לא נתן לדעותיו להכתיב את פעילותו וכך צריך לנהוג איש ציבור.

כשאיש כמוהו יושב על ה'שיבר' של מדינת ישראל, אני יודע שיש שם 'מבוגר אחראי' שמשגיח היטב על התנהלות הקופה הציבורית. אין לי ספק שהוא ביחד עם בצלאל סמוטריץ כשר אוצר ינהיגו את עם ישראל ויובילו את המשק לעתיד כלכלי טוב יותר.

יחד עם זה, אמירתו שעם ישראל יחלוק לחצי, חצי ילך לקרבי וחצי ילמד תורה, היא אמירה רדודה חסרת שחר וגם חסרת ידע על המציאות הצבאית. לפני שאדבר על הצבא, אדבר על התורה, תורתנו הקדושה.

אין פטור לאף אחד מלימוד תורה, כולנו חייבים ללמוד תורה גם משום שאנחנו חייבים לדעת את הדרך שנלך בה, גם משום שאנחנו חייבים ללמד אותה גם לילדינו וגם משום שעצם שינונה ולימודה מייצרת סגולה לעם סגולה, בזכותה אנחנו חיים, בזכותה אנחנו קיימים, בזכותה הקמנו מדינה, זהו הקושאן העתיק שלנו על הארץ, זוהי הברית הנצחית ביננו לבין אלוהים. אין אדם שאינו חייב לקבוע עיתים לתורה, גם אם הוא מאוד עסוק.

יחד עם זה אין מצווה שכל עיסוק קבוע אחר דוחה אותה. תורה נדחית מפני תפילה, תורה נדחית מפני כל מצוות עשה שהזמן גרמאֿ, תורה נדחית גם מפני עבודה ובוודאי שתורה נדחית מפני צבא.

צריך אחת ולתמיד לשים את הדברים על השולחן הציבורי: מצוות עשה מדאוריתא להתגייס לצבא ההגנה לישראל, אין לאף אחד פטור ממצוות השירות הצבאי גם משום הצלת ישראל וגם מפני מצוות כיבוש הארץ. וגם אם הוא לומד תורה.

לאף אחד אין פטור משירות צבאי ולימוד תורה (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90

למה לפרט, כשראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב הגאון רבי אליעזר מלמד מפרט זאת בלשון כל כך ברורה בספרו המונומטלי ׳פניני הלכה׳: והוא אחד מני רבים, אבל הוא זמין אצלי על כן בחרתי להשתמש בספרו: אני מצטט בקצרה וכל מי שחפץ שיעיין בספר וילמד כל אות, ראוי שתלמד תורתו.

"נצטווינו שאם נראה אחד מבני עמנו בסכנה שנחלץ לעזרתו, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", ולשם כך צריך אדם להיות מוכן להיכנס לסיכון מסוים. קל וחומר כאשר כלל ישראל נמצא בסכנה, שחובה להיחלץ להצלת ישראל. וכבר אמרו חכמים במשנה (סנהדרין ד, ה): "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואם כן השותף בקיומו של העם כולו על אחת כמה וכמה שהוא ממש מקיים עולם מלא".

"וזוהי מלחמת מצווה מובהקת, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' מלכים ה, א): "ואי זו היא מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים (בכיבוש הארץ), ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם". מצוות המלחמה מחייבת כל יחיד להסתכן הרבה מעבר למה שנצטווינו להסתכן לצורך הצלת יחידים מישראל. לצורך הצלת יחיד או יחידים, לכל הדעות, אין מצווה להיכנס לסכנה שרוב הסיכויים שהבא להציל ייהרג בה. אולם בעת מלחמה, כשיש הכרח לסכן יחידים כדי להציל את המערכה, צריך היחיד להיות מוכן להיכנס אף למצב שסכנתו מרובה מהצלתו".

קיים גם טעם נוסף של מלחמת כיבוש הארץ המחייבת אותנו שלא לאפשר רצף שלטוני בכל מקום שבו יש לאל ידינו לעשות זאת באמצעות השמירה על הארץ, אפשר להרחיב עוד ועוד גם בדברי ה'מנחת חינוך' על המצווה הזאת ובדברי ה'ציץ אליעזר', לא חסרים פוסקי הלכה נוספים. אבל די במה שנתרכז בסעיף אחד מתוך המצווה והוא מה שהגדיר הרמב״ם כ׳עזרת ישראל מיד צר׳ ולמיטב ידיעתי, ואני יודע דבר או שניים, אין פוסק הלכה החולק עליו.

אמירה רדודה וחסרת שחר, גפני (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מי שנמצא בשטח, ואני נמצא רבות בשטח, יודע היטב: קיים חוסר מוחלט בחיילים בשרות קרבי, חיילים שאותם זכינו לאמץ כבנים, העושים שרות צבאי, סוגרים שבועות רבים בגבולות רק בגלל שאין מי שיחליף אותם, אני מגיע רבות לבקרם בבסיסים לעודד אותם ומפקדיהם אומרים לי בצורה ברורה: אם הם לא כאן, האויבים שלנו יהיו כאן.

חיילים שלנו המתמנים למפקדים, מבקשים את עזרתי ברעיונות לגיוס חיילים נוספים משום שאין די חיילים קרביים, רק לא מזמן הוזעקתי לדיון חירום באחת החטיבות הקרביות בצה"ל הנואשת לחיילים קרביים, ואין לי כל תפקיד רשמי בגיוס. אני לא גורם רשמי ואני גם לא עוסק בכך, הם פנו אלי כאל גורם אזרחי שיש לו קשר עם בני נוער באזרחות. ולא רק חיילים אלא גם שוטרים. הממונים על גיוס השוטרים פונים גם הם לבקש עצה לגיוס כוח אדם חדש, ולא רק אליי.

פרט לכמה מאות יחידי סגולה בעלי כשרון לימוד שיהוו את סיירת התורה העתידית, את הרבנים, הדיינים, פוסקי ההלכה, רבני ישובים וערים ויושבי על מדין שאותם יש לפטור מחובת הגיוס, ואותם יש לתקצב בתקציבים נדיבים כפי שעושה עם לאצילי רוחו, פרט אליהם, אין כל פטור לאף אחד מגיוס לצה"ל.

לעיתים אני יושב עם בחורי ישיבה מאחינו החרדים ומתווכח על כך, רוב המתכווחים, באין להם מה לומר על המקורות שאני מביא, משיבים ב'גדולי הדור לא ידעו את זאת'? כל מי שלומד תורה יודע שזאת לא תשובה כלל. אם זאת היתה תשובה לגטימית התורה שבעל פה לא היתה מתפתחת כלל. בשמים הטענה הזאת לא מתקבלת. כל מי שעוסק בהלכה יודע שאם אתה יודע ומבין אחרת, אתה לא יכול להסתמך על זה ש"גדולי הדור ידעו", זאת זריקת אחריות וזה ההיפך מקיום תורה ומצוות.

אבל מעבר לזה, אני יושב עמם ומתפלץ בקרבי, פעמים רבות הויכוחים מתנהלים בקרית ארבע אליה הם באים רבות. הם יודעים שבשעה זאת שאני מתווכח עמם, שוכבים חיילים במארבים בצידי הדרכים, בימים ובלילות הקרים, בגשם ובחורף ומונעים בגופם את חדירת המחבלים לא רק לישובי יו"ש אלא לכלל הישובים בארץ.

(צילום: דובר צה"ל)

החיילים האלה יכלו לבחור דרך חיים אחרת, אבל הם בחרו להקריב את גופם ונפשם למען כלל ישראל. איך יכולים באותה עת ממש בחורי ישיבה לכנות את החיילים הגיבורים והיקרים המוסרים את נפשם למען עם ישראל כ'טומאה', כ'איסור מוחלט' כ'יהרג ואל יעבור', איפה עובר מסלול החוצפה ועזות המצח?.

יאמרו הסנגורים: הם לומדים לזכות עם ישראל, הם החיל המחזיק בכוח התורה את עם ישראל, הם ביחד עם החיילים ממלאים את חובתם הביטחונית. לצערי הרב והעצום אין זה נכון, יש יחידי סגולה שהם אכן עונים על ההגדרה הזאת. הרוב המוחלט, לפחות זה שאני בא עמו במגע, השיקול היחיד המונע ממנו שלא להתגייס זה שיקול הנוחות. יש חוק שפוטר אותו, אז למה לא לנצל, "הצבא לא בשבילי" הם יגידו שווי נפש.

וגם אז יש שאכן מנצלים את הפטור אבל יושבים ולומדים ברצינות ויש כאלה שמזבזים את זמנם. עדיין, ההורים מעדיפים שהם יישארו בטלים במסגרות, על אף הבטלה הסמויה, ובלבד שלא יתגייסו לצה"ל. גם אלה שמייד יגיבו בטוקבקים נזעמים, בתוככי ליבם יודעים שאני צודק.

שיהיה ברור: אני צועק את זה גם כלפי אחינו החילונים שרבים מהם מטעמי נוחות אישית משתמטים מהשרות הצבאי, ובוודאי מהשרות הקרבי ועושים הכל כדי לשרת שרות נוח קרוב לבית, אני מודע לכך שלחרפתנו יש תיכונים חילונים שגם בהם השיח המדובר הוא כיצד להשיג פטור על רקע נפשי ולא להתגייס. גם עמם אני מדבר, וגם התופעה הזאת היא חרפה וכשל חינוכי, חלק מיצירת העובדה של חוסר בחיילים קרביים.

כרגע, הסכנה היא מעבר לפינה, בפתח הבית, עדיין מדינות ערב לא הכירו בנו ובגבולותינו, ארגוני טרור עדיין חורשים מזימות כיצד להכחידנו ואינני רוצה אפילו לדמיין מה היה מתחולל ולולא נתן ה׳ בידינו את הכוח.

לו הנהגת המדינה בידי הייתי מצמצם את מספר הפטורים הניתנים לבחורי ישיבה, הייתי מעודד צעירים לדחות את גיוסם בשנתיים, להתגייס בגיל 20 אחרי שבילו שנתיים טהורות בלימוד התורה ובהכנה לקראת הצבא, הייתי מפנה תקציבים לעודד בחורים החוזרים מהצבא לחזור שוב לעולם בית המדרש לעוד שנתיים כדי להתכונן לחיים מתוך לימוד תורה אמיתי יראת שמים ואחריות במקום ה׳טיול הגדול׳ בכל מקומות ההפקר.

הייתי מפנה תקציבים להקמת מסגרות תורניות שבהן ילמדו בהמוניהם רבבות עמך בית ישראל אחרי שעות העבודה, הייתי מתמרץ מקומות עבודה לפתוח עבור העובדים שיעורי עיון רוחניים של שעה ביום בתוך שעות העבודה, כדי שנהפך הלכה למעשה לעם לומד בלי לפגוע במרכיבים אחרים החיוניים לחיי אומה.

כי כך הוא עם ה׳, ממלכת כהנים. ממלכה ׳רגילה׳ ו׳נורמלית׳ של עם המתפקד כעם, אבל הערכים שבשמם הוא פועל הם ערכים של ׳כהנים׳ כהני ה׳, כי בעניין הזה כולנו כהנים ואין לנו שיור אלא התורה הזאת, בזכותה אנחנו קיימים בזכותה אנחנו נושמים ובזכותה אנחנו חיים.

הכותב הוא יו"ר עמותת עושי חיל לחיילים בודדים מרקע חרדי ורב קהילת ׳חזון דוד׳ בקרית ארבע