צוללים לישראליות: הפעם עם סגנית מנהלת התכניות בגלי צה"ל ועורכת התרבות ענבל גזית.
"תרבות היא מפגש, כדי שתווצר תרבות מעניינת חשוב שיהיה מפגש והוא מה שמוליד שיח מעניין, וזה מה שהמדינה לא עושה", היא אומרת.
להאזנה:
"אני מזהה בעשור האחרון שני דברים, אחד קצת מדאיג והשני מאוד שמח", מבחינה גזית, "הצנזורה העצמית הפכה הרבה יותר בולטת בתרבות הישראלית, זה קשור לכסף ואיפה הוא מגיע, למי שעומד בשלטון ולשיח הכללי בציבור. הדבר החיובי; אפשר לראות ולשמוע הרבה יותר קולות, נמצאים חובשי כיפות ואנשים ממוצאים שונים ומעליות שונות".
לדבריה: "הצנזורה העצמית היא גם בכל מגזר בעצמו, ויש צנזורה של המוסדות. התרבות הולכת לכיוון בידורי יותר ופחות לכיוון בקורתי, מהרהר עוסק בחוויה האנושית העמוקה יותר".
(עכשיו גם ביוטיוב; העלנו את כל ההסכתים לשם)
זה לא רק עניין של שמאל וימין היא מסבירה: "לא ראיתי הרהור של חייל לפני שהוא מפנה בגוש קטיף, בתיאטרון ובטלוויזיה זה לא קורה".
"אתה לא רוצה להיות שמאלני מידי, או ימני מידי, דתי מידי או חילוני מידי, כדי לעמוד בתבחינים ובפניה לקהל", אומרת גזית ומסבירה: "קל למצוא מכנה משותף, גם כשאני מרגיזה אותך. קל לתאר חוויה אנושית שהיא מורכבת בלי שתתעצבן".
בתור מי שערכה תכניות סאטירה כמו מצב האומה וסטאטוס קוו היא מסבירה כי סאטירה בכל העולם היא לא משהו לפריים טיים, "אצלנו היא זולגת לשם, הפאנצ' של הבדיחה צריך להיות האדם החזק ולא על האדם החלש", אומרת גזית ומסבירה למה על אף החשיבות של שרה נתניהו והמקום בו היא עומדת, היא לא תצחק על הכל אודותיה, בדיוק בגלל זה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
