בשנים האחרונות ניתן לזהות תהליך הקצנה בציונות הדתית. הקצנה זו אינה כמובן נחלת הציבור הדתי כולו, אך יש בהחלט אנשים שונים מתוך הציבור הדתי שיותר ויותר נוטים לאמץ עמדות קיצוניות ולפעול לאורן. ביניהם: אנשי ציבור ופוליטיקאים, אנשי רוח ורבנים, אנשי תקשורת, ועוד.
מהי קיצוניות? לפעמים נדמה שקיצוניות נובעת ממידות רעות או מדעות רעות. אך האמת היא שאדם קיצוני יכול להיות אדם טוב, שמחזיק ברעיונות טובים. הרב קוק כותב שקיצוניות היא חוסר איזון. מצב בו אדם רואה רק חלק מהתמונה השלמה אך הוא חושב שאותו החלק הוא כל התמונה כולה. קיצוניות מלשון קצה. קיצוניות היא מצב בו ערך אחד מוחק את שאר הערכים ולא נותן להם מקום.
המציאות היא מאד מורכבת, ולכן יש ערכים רבים שדרכם ניתן להנהיג את המציאות בצורה טובה. כשם שצריך את כל כוחות הנפש של האדם בשביל לחיות חיים שלמים, כך צריך ליתן מקום לכל הערכים כולם, כדי להביא לידי ביטוי את האמת השלימה הכוללת את הכל.
מדוע קשה לתת מקום לכל הערכים כולם? משום שפעמים רבות ערכים מתנגשים זה בזה, וצריך להכריע ביניהם. ההלכה למשל דנה במקרים רבים בהם צריך להכריע בין שני ערכים המתנגשים במציאות מסוימת. למשל פיקוח נפש דוחה שבת, אך מצוות המלחמה דוחה פיקוח נפש, וכן הלאה.
מדוע אנשים נוטים לקיצוניות? משתי סיבות עיקריות. האחת – הם לא מצליחים להבין את הערכים הנוספים מעבר לאותו הערך שהם מאמינים בו. השניה – יותר קל להאמין בערך אחד וללכת איתו 'עד הסוף', מאשר לנסות להחזיק בערכים רבים ולהכריע בכל מצב איזה ערך צריך לבטא ואיזה ערך נדחה בפני ערכים אחרים.
לדוגמא, אדם שרוצה לעזור לעניים על ידי גניבה מעשירים הוא קיצוני. מדוע? כי אף על פי שלדאוג לעניים זה חשוב, זה לא מצדיק גניבה. אדם נדיב המחלק את כל רכושו לזרים, ולמשפחתו לא נשאר כלום, זוהי קיצוניות, כי אהבת הבריות אסור לה לבטל את הדאגה למשפחה. מי שלא יודע לתת גבול מידת הרחמים שלו, ימצא את עצמו מרחם על אנשים שאסור לרחם עליהם. כל ערך חשוב אבל במינון מוגזם – הופך לערך קיצוני ומזיק. כדברי הרב קוק: "אין לנו אפילו מדה אחת בעולם שלא תהיה הקצוניות מזיקתה" (אגרת כ).
ההפך מאדם קיצוני הוא לא האדם האדיש (זו גם מידה מגונה) אלא האדם המאוזן, היודע לאחד ולשקלל את הערכים כולם. אחד מתפקידי התורה הוא ללמד אותנו כיצד לאזן וליצור הרמוניה בין ערכים, ושלא נתמכר לאידיאל אחד באופן שיבטל את אידיאלים אחרים. כמו שכתב הרב קוק (אגרת קנח): "נזהרים אנחנו משכרון והפרזה, אפילו מהדברים היותר נשגבים ונעלים…מעולם לא נתמכר לאידיאה פרטית אחת במדה זו, עד שנהיה טובעים במצולותיה עד לבלי יכולת לתן לנו קצב ומדה להרחבת ממשלתה". לסיכום, קיצוניות היא התמסרות לערכים מסוימים, שיש בהם אמת וצדק מצד עצמם, תוך מחיקה וביטול של ערכים אחרים.
בשנים האחרונות נדמה שבציונות הדתית יש ערכים שונים שהפכו להיות "ערכים עליונים", ערכים שמבטלים את כל הערכים האחרים במידה והם מתנגשים איתם. זוהי יציאה מאיזון ופרופורציה, וזה מצב לא בריא.
אתן מספר דוגמאות כדי לסבר את האוזן:
1. אחדות ישראל. אחדות היא ערך חשוב משום שכוחו של עם ישראל הוא באחדותו. אבל אחדות אינה ערך עליון המבטל ערכים אחרים. למשל, לפי התורה ציבור מורכב מצדיקים בינונים ורשעים ואין להתיחס לכולם בשווה. זו מורכבות שצריך לדעת ליישב אותה. פעמים נדמה שבשם האחדות – מתקרבים דוקא לאלו הרחוקים ביותר מתורה ומצוות, ומפנים עורף לאלו הקרובים יותר לתורה ומצוות. מי שאוהב חילונים כולל את אלו שאצלם החילוניות היא אידיאל, ובמקביל יש לו רגשי ניכור ואפילו שנאה כלפי חרדים או דתיים תורניים, הוא אדם קיצוני. ערך האחדות אצלו מחק את הצורך להבחין בין יראי השם ובין הרחוקים יותר.
וכן מי שבכל מחיר מתקרב לחילונים אפילו במחיר שהוא עצמו יתקלקל רוחנית, הוא אדם קיצוני. הרב קוק כותב (אגרת תקנה) שמי שהקשר עם חילונים יפגע לו ביראת שמיים, עדיף שישאר מרוחק כדי שלא להתקלקל. גם מי שלא מסוגל לומר ביקורת או להאבק על אידיאל ציבורי בגלל ערך האחדות, הוא אדם קיצוני.
כאשר חברי כנסת דתיים או רבנים, מדברים על הממשלה הנוכחית כממשלת אחדות – זוהי כבר קיצוניות מסוכנת. ממשלה בה כל הציבור החרדי, חלק מהציבור הדתי, והציבור המסורתי – מוחרם, ובמקביל – אנשי מרץ, העבודה ואנשים הרחוקים מתורה ומצוות – בפנים (יחד עם האחים המוסלמים) – זו ממשלה קיצונית, זו לא ממשלת אחדות. זו ממשלה שערך האחדות שלה מוחק את ההבחנה בין צדיק לרשע, בין אוהב לאויב, ובין טוב לרע, בין ציוני לאנטי-ציוני.
לצערי הרב, אצל חלק מאותם אנשי הציבור הדתיים ותומכיהם, כולל רבנים, ערך האחדות מחק גם את ערך האמת. המטרה קידשה את האמצעים הפסולים. לדעתם, דרך ארץ כבר לא קודמת לתורה, ומותר לשקר בסיטונאות ולהפר הבטחות אם זה נעשה למטרה טובה.
2. לראות את הטוב בכל דבר. אדם בעל עין טובה, מחפש לראות את הטוב בכל דבר. חשבו לדעת לזהות את הטוב גם כאשר הוא לא תמיד נראה לעין בקלות. יחד עם זאת, כאשר העין הטובה לא מסוגלת לראות רע במציאות או אצל אנשים אחרים – היא הופכת לעין עיוורת. יש אוירה בציבור הדתי שאסור למחות על הרע, אסור לומר שיש אנשים רעים או דעות רעות. אסור להתלונן, אסור למחות ואסור לבקר. כולם צדיקים וטהורים, כולם מכוונים לשם שמיים, וממילא אין להתנגד לשום דבר ולאף אדם. אסור שהאידיאל לראות את הטוב יבטל את הערך של בירור בין טוב לרע. אנו מצווים: "סור מרע ועשה טוב". מי שרואה רק טוב, לא אוהב את הטוב באמת, כי הוא מאפשר לרע להתקיים.
3. השרות בצבא. בדור של גאולה יש משמעות גדולה לשרות הצבאי. בעזרת הצבא אנו מקימים מצוות עשה של עזרת ישראל מיד הצר הבא עליו, וכן את מצוות כיבוש הארץ. חזרת הגבורה הצבאית לעם ישראל היא אחד מביטויי הגאולה. אבל ערך השרות הצבאי אינו עולה על ערך לימוד התורה.
ערכם של משרתי צה"ל אינו עולה על ערכם של תלמידי חכמים. הצבא בונה את הקומה הגשמית של עם ישראל, ואילו תלמידי חכמים בונים את הקומה הרוחנית של האומה, שהיא העיקר. יתירה מזו, הרוחניות היא זו הנותנת את הערך לשרות הצבאי. ערך השרות בצבא הפך להיות קיצוני.
יש החושבים שקצין בסיירת חשוב יותר לעם ישראל מאשר תלמיד חכם. כאשר שר הדתות, טייס ובוגר סיירת מטכ"ל אך אדם שכמעט ולא למד תורה בחייו, חושב שהוא במעלה יותר גדולה מאשר תלמידי חכמים – זו קיצוניות. כשטייס מחלק ציונים לרבנים או מחליט מי הם הרבנים שצריכים להנהיג את כלל ישראל – זוהי קיצוניות מוגזמת. כאשר בציבור יש כבוד לחייל בסיירת יותר מאשר לאברך שלומד שנים רבות, אנחנו בבעיה.
אפשר להוסיף עוד דוגמאות אבל העיקרון הובן. קיצוניות זו היא תוצאה של חינוך לא מאוזן לערכים שונים שאינם מתחשבים בערכים אחרים.
על הביטוי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" מסביר הרב שאחד מתפקידי תלמידי חכמים לשקלל את הערכים השונים ולהביא להשלמה הדדית ביניהם. כך הם מביאים שלום לעולם. כדי להעמיד שיטה שלמה ומאוזנת של מכלול הערכים הציונים הדתיים – יש ללמוד בצורה עמוקה, גם הלכה וגם אמונה, ולעבור ולבנות שיטת חיים מאוזנת וכוללת ולא קיצונית.
=======
הרב איתן קופמן הוא מארגון 'רבני דרך אמונה'
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
