הוכרע: בית המשפט העליון קבע היום (שלישי) כי משפחות פלסטיניות יוכלו לגור בשכונת שמעון הצדיק – עד להסדרה.
בפסק הדין נכתב: "ביסודו של ההליך עומדת ההיסטוריה המורכבת של ירושלים וחילופי השלטון שחלו במקום. הזכויות במתחם נרכשו עוד במאה התשע עשרה על-ידי יהודים, והקרקע נרשמה כקרקע הקדש על שם הרבנים הראשיים בירושלים. לאחר מלחמת העצמאות, בתקופת השלטון הירדני במקום, המתחם נוהל על-ידי הממונה הירדני על נכסי האויב ובאותה עת נבנו במקום יחידות דיור ושוכנו בהן משפחות של פליטים פלסטינים, אשר הסכימו בתמורה לוותר על מעמדם כנתמכים על-ידי אונר"א.
פלסטינים מפגינים מול אונר"א (צילום: שאטרסטוק)
המשפחות נדרשו לעמוד במספר תנאים שעניינם פיתוח הנכסים והשקעה בהם. כן הוסכם כי לאחר שתחלוף תקופה בת שלוש שנים תועבר הבעלות בנכסים לשוכרים, בכפוף לתנאים מסוימים שנקבעו בהסכמים שנכרתו עמם. ואולם, בעקבות מלחמת ששת הימים והחלת המשפט הישראלי על ירושלים חלה פעם נוספת תמורה במצב המשפטי באזור. הנכסים הוקנו לאפוטרופוס הכללי ובהמשך שוחררו לידי ועד עדת הספרדים בירושלים והוועד הכללי כנסת ישראל "בכפוף לזכות צד שלישי אם קיימת זכות כזו".
מאז התנהלו הליכים משפטיים רבים, תחילה בין הוועדים היהודיים למשפחות המתגוררות במתחם, ובהמשך בין מי שרכשה את הזכויות מהוועדים, חברת נחלת שמעון בע"מ, ומשפחות אלה. יש לציין עוד כי הליכי ההסדר ביחס למקרקעין במקום טרם הושלמו.
בבית המשפט העליון נקבע ברוב דעות (השופט סולברג התנגד בדעת מיעוט) כי יש מקום לתת רשות ערעור במקרה זה.
לגוף הדברים, כלל שופטי ההרכב סברו כי נקודת המוצא לדיון היא הכרה בזכות הבעלות הרשומה של הוועדים היהודיים ונחלת שמעון שבאה בנעליהם. עם זאת, הם נחלקו בשאלת זכויותיהם של המחזיקים בנכסים.
התנגד (צילום: יונתן זינדל\ פלאש90)
השופטת ברק-ארז קבעה כי יש לראות במחזיקים כבעלי רישיון בלתי הדיר להוסיף ולהתגורר בנכסים. לגוף הדברים סברה השופטת ברק-ארז כי הרישיון הוא הביטוי המשפטי המשקף את הזכויות שבהן אוחזים המחזיקים מכוח ההסכמים שנעשו עמם מתוך מגמה להקנות זכות נמשכת, וכאשר תשלום מלוא התמורה הושלם כבר בתקופה הירדנית. לבסוף, השופטת ברק-ארז ציינה כי זהו מקרה המשקף את המורכבות הרבה הכרוכה במצבים של "צדק מעברי" מהיבט ההגנה על זכויות קניין.
התנגד בדעת מיעוט
השופט סולברג סבר כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בהיעדר הצדקה למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'. תחילה הבהיר, כי לא היה מקום לכך שבית המשפט יטען מיוזמתו, עבור המבקשים, כי הם בני-רשות במקרקעין, מקום שבו הטענה לא הועלתה על-ידי מי הצדדים במסגרת הליך זה, ואף לא נשמעה בעשרות ההליכים הקודמים שעסקו במתחם שמעון הצדיק, מפי המחזיקים בנכסים.
מתפרעים פלסטינים בשכונה (צילום: אוליביה פיטוסי\ פלאש90)
עוד קבע השופט סולברג, כי גם לגופם של דברים אין לראות את המבקשים כבעלי רישיון בלתי-הדיר במקרקעין, המחייב צדדים שלישיים. לגישתו, הסכמי השכירות שנכרתו בתקופת השלטון הירדני הם ברורים, ומכוחם הוענקו למחזיקים בנכסים במתחם זכויות שכירות, אשר הפכו במרוצת השנים, עם החלת המשפט הישראלי במזרח ירושלים, לזכויות דיירות מוגנת. משהפרו המבקשים את חובותיהם כדיירים מוגנים, בצדק הורו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי על פינויָם מן המקרקעין, ואין מקום להתערב בתוצאה זו.
השופט עמית סבר אף הוא כי קיים במקרה זה "מעשה בית דין" לעניין הדיירות המוגנת, אך סבר כי מדובר בזכות דיירות מוגנת העומדת "בצל" הליכי הסדר, על רקע העסקאות שנעשו בתקופה הירדנית.
לעניין התוצאה בלבד, בשל המחלוקת בין חברי ההרכב, השופטת ברק-ארז צירפה את דעתה לדעתו של השופט עמית. התוצאה המעשית היא אפוא שהערעור התקבל בחלקו ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט עמית.
ח"כ בן גביר: "החלטה חשוכה, לא חוקית"
(צילום: חיים גולדברג)
חבר הכנסת איתמר בן גביר, שהעביר את לשכתו לשכונה בעקבות ניסיון הרצח של משפחת יושובייב, מגיב להחלטה: "החלטת בית המשפט העליון לשנות את החוק ולטעון טענות בשם הפורעים שהשתלטו על נכסים ואז לפטור אותם מהגזלה ולהשאיר אותם במקום היא החלטה חשוכה, לא חוקית, לא דמוקרטית ומנוגדת לערכי שלטון החוק ומהוה תקדים חמור מאוד שממנו יהנו פולשים. מקווה שהחברה תגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בהרכב של תשעה שופטים. אסור לאבד את שמעון הצדיק!".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
