לפני כמה ימים קראתי בעיון את מאמרו של כבוד הרב אבינר, מאמר אותו כתב הרב בעקבות השיח שהתעורר בשבועות האחרונים סביב כבוד הרב צבי טאו. אציין כאן ומראש שכאשר אני מצמיד התואר "כבוד הרב"  לרבנים הנדונים הרי שהדבר נעשה בכנות ובהערכה. דע עקא שאין בהערכה זו כדי לבטל או לאיין את שיפוטי שלי ושל רבים נוספים, כמו גם את תפישתי את המציאות מחד ואת התנהלות הרבנים (במקרה זה ובכלל) מאידך.

אגש ברשותכם לדיון גופו כאשר בתחילה אחזור על פרטי "האירוע" שעשה הד ציבורי גדול והכה (אולי גם תרתי משמע) גלים רבים וסוערים בציבור רחב מאד, בעיקר מקרב הציונות הדתית.

בעקבות פעילות כבוד הרב שמואל אליהו בעניין חיים ולדר המנוח פורסמה התייחסות של כבוד הרב טאו לסוגיה. הרב תקף בשצף קצף את ממצאי כבוד הרב אליהו בטענה שהכל "מצוץ מהאצבע" ו"שקר" ובהמשך הגדיל לעשות עת ביזה (מה לעשות, זו המציאות הכואבת עד בלי די) את כבוד הרב אליהו לגביו טען כי הינו סובל ממקארתיזם וכי אין לשמוע לו. התייחסותו זו של כבוד הרב טאו היוותה מכה כואבת לרבבות תלמידיו, לרבבות אוהבי התורה שאינם תלמידיו ולרבים בעם ישראל, אנכי בכללם.

ברוב ענוותו עלה הרב אליהו לרגל אל הרב טאו ובפגישה שהתקיימה "יושבו ההדורים" (כך פורסם בהודעה עליה הסכימו ככל הנראה  הרבנים הנכבדים). מצטער אני לומר שסיום כזה איננו סיום ואין בו כדי לרפא את התחושות הקשות מאד הנטועות כיום עמוק  בקרב ציבור גדול שנותר עם סימני שאלה מכבידים ביותר – כולם אגב מופנים לכבוד הרב טאו.

כחלק מהדיון שהתעורר בציבור מצא הרב אבינר לנכון לכתוב מעל במה מכובדת זו את שכתב ולאחר שקראתי את הדברים אי אפשי שלא להגיב.

מאמרו של הרב אבינר עשוי ברובו למופת וכולו שבח והלל (מוצדקים לכשעצמם) לכבוד הרב טאו. בין מכלול הדברים מציין הרב אבינר את ייחודיותו של הרב טאו, את ריבוי תלמידיו המוכשרים והגאונים, את מידותיו התרומיות של הרב, את מסירותו לעם ישראל ולארץ ישראל, את גאונותו בלמדנות תלמודית, את בקיאותו בהלכה ואת ענוותו הרבה. מוסיף הרב אבינר ומפרט את דבר היות הרב עמקן גדול בענייני אמונה, בעל כוחות והבנה בנסתר, בקיא בפילוסופיה ובעל יכולת ראייה לרחוק עד כדי ראיית הנולד.

עד כאן אני (ועמי רבים רבים אחרים) מסכימים ללא הרהור וללא פקפוק ולו קל שבקלים. הדברים דברי אמת ואכן כבוד הרב טאו ניחן בכל המופלא הזה, גדול דור במלוא מובן המילה.

ודווקא משום כך הכאב עצום וגדול כל כך, עד כי אינו נותן מנוח ומותיר רבבות המומים, כואבים, מבולבלים, נפגעים ונעלבים, ובעיקר…. ממתינים לסיום נאות של הפרשה הכאובה, כזה שיאצור בחובו תיקון, חרטה, התנצלות ואף תשובה.

בדרך פלא, לא מזכיר הרב אבינר את האירוע הקשה עצמו. כוונתי לא לפרשת ולדר גופא אלא דווקא לזו שנולדה הימנה – פרשת התייחסות הרב טאו למציאות מחד ולרב שמואל אליהו מאידך (פרשה שלדעת רבים ואנכי בכללם היא חשובה ומעיקה הרבה יותר מהראשונה הנ"ל).

כבוד הרב טאו טעה פעמיים. הטעות הראשונה היא בתיאור "המציאות" כפי שהוא דבר עליה. לומר על עשרים ושתיים עדויות של נשים שונות (ומאז שנאמרו הדברים התווספו עדויות רבות נוספות) על תיעוד במסמכים ואולי אף הקלטות-  פרשה חמורה מאין כמותה, ש"הכל מצוץ מהאצבע" ו"דבר שקר" היא אמירה חמורה מכמה סיבות. ראשית, ככל הידוע בעת שנאמרו הדברים לא היו בפני כבוד הרב טאו החומרים הרלוונטיים. ושנית – העדויות נאספו על ידי צדיק ישר דרך (בנו של צדיק וגדול הדור) המוסר נפשו על עם ישראל ומציל נפשות ממש, כך גם במקרה הנדון. פשוט הדבר שבטרם התבטאות כה פסקנית והחלטית, היה על כבוד הרב טאו לעיין בחומרים ולשמוע את הרב אליהו.

טעותו השנייה של הרב טאו נוגעת להתייחסותו לרב שמואל אליהו. כואב לי לומר את הדברים ולא האמנתי שאי פעם אהיה נאלץ לאומרם אלא שהאמת חזקה מכל דבר אחר. הרב טאו ביזה את הרב שמואל, טפל עליו אשמת שווא כי הינו סובל ממקארתיזם ואף הורה לא לשמוע לו בעניין זה.

האמת, הצדק, היושר וכמדומני שגם תורת ישראל מחייבים סיום נאות, מכובד והגון יותר לפרשה הזו. על כבוד רב טאו להבין ולהפנים את הנזקים להם גרם או אז למצוא את הדרך ליישר אמנם את ההדורים, אלא שלא בחדרי חדרים ועם הרב אליהו בלבד. יישור ההדורים הנדרש הוא עם עם ישראל, צאן קדושים לומדי תורה ויושבי בתי מדרש רבים העמלים בתורה ומבקשים לראות בשלמותה, הכמהים לדרך ארץ ואהבת חינם, כמו גם לאמת וצדק – בין תלמידי חכמים.

הבהרה, חרטה והתנצלות מצד כבוד הרב טאו יהיו לכבודם של תלמידיו הרבים, לכבודם של אוהבי התורה בישראל, לכבודה של תורה ואף לכבודו של הרב טאו בעצמו. יש תשובה בעולם, ועדין לא מאוחר!

אשר לכבוד הרב אבינר לו שמורות זכויות רבות אומר אך זאת. לבד מדברי השבח עליהם אין חולק היוו דברי הרב אבינר שיעור מאלף בהתחמקות מהתמודדות עם בעיה, בסיפא של מאמרו מוסיף הרב אבינר על דברי השבח,  אלא שהפעם הזאת אלה נמצאים חוטאים לאמת ככל שמדובר בפרשת ולדר ולהתייחסות של כבוד הרב לפרשה  ולרב אליהו. מציין הרב אבינר שהרב טאו "לפני שהוא מביע דעה בכל נושא, הוא בודק וחוקר הרבה, בבירור מעמיק, הן את המציאות, הן דברי מרן הרב ורבנו ושאר רבותינו".

מוסיף הרב אבינר וטוען ש"הרב טאו "אינו שולף מילה אחת מן המותן. הכל שקול ומדוד. הוא עורך חשבון ארוך טווח, לכן לפעמים עמדותיו אינן מובנות, כי הן בנויות על העתיד ולא על ההווה. בגלל זה, הוא סופג עלבונות שאינו מציאותי, מאנשים הסובלים מקוצר ראיה רוחנית."

ככל שהדברים מכוונים להתייחסות כבוד הרב טאו לפרשת ולדר ובהמשך לרב שמואל אליהו, הדברים דלעיל אינם מדויקים, אם לנקוט לשון המעטה גורפת…..

מסיים הרב אבינר ב"אשרינו שזכינו" ברב כמו הרב טאו. בוודאי שנסכים עמו, אלא שככלות הכול גם כבוד הרב טאו, אפילו הרב טאו (!), הוא בשר ודם ובתור שכזה יכול (כפי שאכן קרה) לטעות ואפילו לגרום עוול לרב גדול אחר. טוב יעשה הרב אבינר באם יפעל אצל רבו על מנת לשכנעו לתקן את המעוות. פעולה כזו תועיל הרבה יותר ממאמר שכולו שבח מוצדק לחלוטין  מחד, כשמאידך  חסרה התמודדות עם מציאות כאובה ממנה מתחמק הרב אבינר בענווה ואולי אף התבטלות שאינם במקום.

 

בעז שפירא, יליד תשי"ח, נשוי ואב לחמישה. תושב קרית ארבע היא חברון