הפומביזציה של ההלכה פוגעת בתורה
רבנים מוצגים לקלס, שברי הודעת פלאפון וחלקי סטטוס פייסבוקי החליפו את התשובות המבוססות ואגרות הדיונים. העם המשוטט ברשת מבקש את דבר ה' ולא מוצא, לא מוצא והולך לאיבוד. הרב אבינדב אבוקרט על פסקים אינטרנטים
מסובך הוא עולמה של ההלכה. פניו החיצוניים מזכירים במראה את פניו של המשפט. כללים יצוקים, הגדרות יבשות, פרקטיקה מקובלת והשתלשלות פסיקתית. הנוף הינו כשל יער סבוך, עם חוקים משלו כללים ושפה. אבל בתוכי העולם ההלכתי בוערת לבה רותחת, של אמונה ואידיאל, של ערכים ומידות טובות. הלבה הזו לעיתים מתפרצת ומבקשת להוסיף חום ואש יוקדת לטבע השלו של העולם ההלכתי.
הבאים להבין את תוצריו של עולם זה, צריכים לשאול את עצמם – מה עומד לפניהם?. האם הם רואים פירות של עץ שגדל בתנאי גידול קשוחים או אבן בזלת מוצקה שנולדה בלהט רוחני בוער.
דומני, שבימים האחרונים הבנה זו לקתה בחסר, בזמן שמתנהלת שוב בתקשורת הדתית פומביזציה של ההלכה. מה שהיה עד עכשיו נחלתם של זקנים וקוני תורה הופך למנת חלקם של טוקבקיסטים וסטטוסקאים, סברות מורכבות באותיות רש"י הופכות לפשטניות ומתריסות בגופני האייפון, פוסקים נכבדים נעשים ככותבי טורים מצויים ולהפך.
איש ההלכה רואה איך העולם ההלכתי שלו מתהפך וחרב מול עיניו. דיונים חברתיים הופכים לאיסורי דרבנן ותורה, כרת ו'יהרג ובל יעבור'. לעומתם, איסורים הלכתיים מגובים בנימוקים לאומיים, רגשיים או תרבותיים.
הלכה או רוח ההלכה
פסקים הנוגעים לחברה וציבור מתפרסמים במישרין או בעקיפין ללא עוגן ובסיס. אם סבור הרב שיש בשירות הצבאי איסור תורה, אדרבה יוכיח את קיומו וגדרו. אם סובר הוא שמותר חימום הבית בשבת קפואה, יראה את צירוף ההיתרים המגיעים למעשה בשינוי שעשה. אם הר הבית נאסר הלכתית בביאת טמאים, אל יכתבו הדברים כדין שאין בו טעם. אם בעולם שמעל פני הקרקע עסקינן – אלו חוקיו. מה שלא יעוגן במקורות יטבע בים ההלכה, מה שלא יוכח בלשונות הפוסקים יואשם בשקר.
אולם אם מדובר ברוחה של ההלכה, במוסר הלב ואמונת הנפש, הרי שלבה רותחת יש כאן ואין מקום לדקדוקי החוקים. השיח צריך להיות ערכי, נפשי ותרבותי ללא חוקים כתובים וסעיפים מפורשים. אם האיסור שעושה האישה הכובשת נובע מבחינת הלכי הרוח ותנועות נפש, חוקי ההלכה היבשים לא יוכלו לאמוד את כיוונם. אם טעות הפוסק אינה בהלכה אלא בסגנון לשון, לא נוכל להכתיר אותו כמקל כרוני או מבקש רפורמה. כשאיסור דווקני לעלות להר אינו חופף על שבילי ההולכים בו, פסקים בלשון כללית לא יועילו להגביל את העם. כלי המלאכה האנליטיים שסייעו לו בטיפוחה של קרקע המציאות לא יהיו יעילים כשהאדמה תפתח את פיה.
לדאבוני, כל הגוף נופל בבור שהותיר הר הגעש המעשן, הכאב מורגש בכולו מהראש ועד לעקב הנדוש.
הראש כואב כי הרבנים, ראשי העדה ועיניה, אינם מדברים ביניהם.
אני הדל, שותף לפורום רבנים וירטואלי, מעט סמוי והרבה ברכה שורה בו. רבנים שונים, מבתי מדרש רחוקים ומקומות מגוונים כותבים בו. המחלוקות עזות והמילים חדות, אך הן מבקשות לאחוז בעץ ההלכה ולהישען על סלע האמונה. מה שמוכיח שניתן לדבר יחד, כל ראשי שבטי ישראל, על הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית או מטרידות את יחידיה?. היכן מצינו שזה בונה לו בית וזה סולל לו דרך?, שכל איש מדבר על חברו מול משוטטי הרשת במקום עם חברו בשולחן הדיונים העיוני?.
גם הגוף נפל למשכב, העם שבשדות שופט את שופטיו משפט שדה.
רבנים מוצגים לקלס, שברי הודעת פלאפון וחלקי סטטוס פייסבוקי החליפו את התשובות המבוססות ואגרות הדיונים. העם המשוטט ברשת מבקש את דבר ה' ולא מוצא, לא מוצא והולך לאיבוד. בתקופה שבה תועלת נמדדת בסכומי כסף או בכמות לייקים, חוזרת ונשנית השאלה: "מה מועילים לנו חכמים? לעצמם הם לומדים ושונים..". אם בעבר התפלל העם "לקיים בנו חכמי ישראל", היום הוא שואל את עצמו אם לתת להם זכות קיום.
הבה נשמור על חלקת האלוקים הקטנה, גן העדן ההלכתי – על כל עצי הפרי והנוי וליד כל הפתחים העשנים של הרי הגעש החמים. נדע – רבנים ותלמידים – אימתי מסתיימת מידת דין ההלכה ומתי מתחילה מידת החסידות. רק כך נוכל להבין את משפט התורה על מושגיו הקבועים וללמוד אותו ומאידך ליהנות מחומו של עמוד האש העולה ולהתקיים לאורו. אחרת, נגורש מן הגן ובזיעת אפינו נאכל לחם קלוקל וחסר טעם.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו