גולשת במצוקה: הבוס ממרר לי את החיים

שאלה של נ':

דיברת על התעללות בילדים נערים ומאוד התחברתי לזה כי לי יש בעיה דומה, רק לא בסמינר אלא במקום העבודה שלי. אני עובדת מזה כ- 3 שנים במקום קטן יחסית יש ובו 7 עובדות ובוס קשוח מאוד. כשהתחלתי את עבודתי היחסים שלי עם הבוס היו טובים מאוד והוא אפילו שיבח את עבודתי.  אך בחצי שנה האחרונה הוא פשוט מחפש כל הזמן דרך כיצד למרר לי את החיים ואני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה להמשיך לעבוד במקום מכל מיני סיבות, אך בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי רצון ללכת לעבודה.

תשובה:

נ. שלום! אכן אנו רגילים להגיד שישנה התעללות אצל ילדים כי הם לא יודעים להגן על עצמם אבל לגבי עצמנו, המבוגרים, נהוג לחשוב שאנחנו יכולים להסתדר בעצמנו.

כמו שכתבת זה לא בדיוק נכון. ישנה התעללות גם כשאנו בוגרים. ההשפעות הן דומות והגיל באמת לא משנה. התחושות וההרגשות הנובעות מהתעללות יכולות להוביל למצבים נפשיים קשים כגון: דיכאון, התכנסות עצמית, כעס ועוד

עצתי לך היא שדבר ראשון תבררי עם עצמך בכנות האם יש משהו בדברי הבוס או שאין כלום. כמו כן, כדי לבדוק את עצמך, שאלי את חברותייך לעבודה האם הן שמעו משהו שהוא אמר עליך לעיתים קרובות. כאשר יש כעס או אי- רצון של בוס מעבודתו של אחד העובדים, פעמים רבות הוא נוהג "להוציא קיטור" בפניו של עובד אחר, לא פעם מתוך רצון שאותו עובד יעביר את זה הלאה.

דבר נוסף שניתן לעשות זה שיחה ישירה עם הבוס. היא מאוד כדאית בתנאי שאת מגיעה לשיחה מוכנה נפשית ופיזית "והכנת שיעורי בית".

אל השיחה את צריכה להגיע רגועה ושלמה שיתכן ותשמעי דברים שאת לא רוצה לשמוע עליהם ויתכן שהתוצאה לא תהיה כפי שאת רוצה. את הבוס צריך לתפוס בזמן שהוא רגוע ולא עייף וחשוב ביותר- שהוא במצב רוח טוב. החשוב מכל הוא כמובן להתפלל שהכול יצא לטובה ושהקב"ה ייתן  סייעתא דשמיא לעניין.

לפני הפגישה מומלץ מאוד לחשוב על הבוס בצורה חיובית (ככתוב "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"). וכמו כן לבוא בגישה חיובית.

כדאי מאוד להתחיל בכך שאת מרוצה ממקום העבודה וכן מילים חיוביות עליו (על הבוס).

תנסי גם למצוא את המכנה המשותף שלך ושל העבודה ואותו להדגיש  בשיחה.

בזמן השיחה חשוב מאוד לא להתפרץ, וכן לדבר בהבנה ולהסביר שהדבר מפריע לך ופוגע בכושר העבודה שלך.

כשאת מדברת על עצמך תרימי ראש ותשבי ישר (אך לא בהתרסה). כשהבוס מדבר אל תשלבי ידיים אלא תשבי כשהידיים על  קצות השולחן או על הרגלים.

כדאי מאוד להסכים עם דברים משותפים ובהם להנהן בראש.

כשאת מדברת תנסי ליצור הסכמה לדברייך אצל הבוס.

בסיום דברייך סכמי את הדברים שאמרת בראשי פרקים והקפידי לסיים בדבר משותף וחיובי.

בהצלחה!

עוד טורים של אלון שמיר: 

אחרי דיאטה, הבחורה המוזנחת התארסה

שאלה של י':

יש לי שני ילדים  בני 7 ו- 10 אשר כל הזמן רבים ביניהם וכל אחד מנסה להכפיש את אחיו. עד כמה שניסיתי לגשר ביניהם זה לא עוזר ובזמן האחרון כבר הרמתי ידיים.

תשובה:

אכן יש נטייה לאחים, ובמיוחד בנים, לריב. תפקידנו כהורים לדאוג להם ולחנך אותם .לא תמיד הגישור מועיל בגילאים האלה.

כאשר אנו משתמשים באיומים או בעונשים, או שמצדיקים ילד אחד, אנו יוצרים בעצם רצון אצל הילד השני או אצל הילד המוענש  להתנגד לנו (כמו שאם אומרים למישהו אל תסתכל למעלה ! הוא יסתכל דווקא למעלה). כמובן שהדברים יוצרים עוד "שדה מלחמה" בין הילד לביננו והיחסים עלולים להחריף בנינו לבינו וכן בין הילדים עצמם ואף להביא למשקעים אצל הילד "המואשם".

כמובן לנסות וללכת רק בדרך של מתנות והבטחות זה לא מחזיק מעמד.

אם כך, מה עושים?

צריך להציב גבולות ברורים ולהסביר שיש מקל ויש גזר. מי ששומר על הגבולות האלה זוכה בפרס, ומי שלא יקבל עונש. ולהדגיש כי הבחירה בידיים שלהם!

חשוב מאוד שהעונש יהיה קשור למעשה עצמו או לתוצאה ממנו. לדוגמא: אם שני האחים רבים ואחד קרע ספר או שבר משחק, דבר ראשון הוא צריך לנקות אחרי מה שהוא עשה וזה לא עונש אלא חינוך (ולכן חובה לא לחבר את זה לעונש). העונש צריך להיות לפצות את אחיו על קריעת הספר או שבירת המשחק אם על ידי נתינה של משחק אחר או לבצע מטלה שתגרום לאחיו לסלוח לו.

כמו כן, כדאי לשוחח עם כל אחד מהם בנפרד ולנסות להבין מה הגורם למריבה. אל תסתכל/י רק על הפרטים. יש לנסות ולהרגיש את הסיבות. חשוב לזכור שילדים לרוב מביעים בתנועות את ההרגשות שלהם ולא במילים.

אם מדובר בקנאה או הרגשת קיפוח צריך להסביר שזה לא ככה וגם להדגיש שמעכשיו תנסו יותר "להשוות". אך להתנות את זה בהתנהגות עוזרת לאחיו, כמו שכתוב בחובת הלבבות: "אחרי המעשים ימשכו הלבבות".

מדי שבוע, אלון שמיר – מטפל מוסמך בסוגסטיה ו- NLP יענה לשאלות הקוראים. ניתן להפנות שאלות באמצעות מערכת התגובות או ישירות לכתובת המייל: alon.shamir.nlp@gmail.com