שאלה

עקב שערוריות שהתעוררו בזמן האחרון מסביב חייהם המוסרים של זמרים, נשאלת השאלה הנוקבת מהו כלי המידה להזמנת זמר לאירוע ולבואו בקהל בכלל?

תשובה

השאלה נשאלת לאו דווקא ביחס למצבים שערורייתים אלא בכלל כיוון שזמר ואומן בכלל אינו סתם איש מקצוע המספק מוצרים ככיסא ושולחן כאשר אינו אישיותו של בעל המקצוע מוטבעת בחפץ אלא מעין מחנך, מחנך המונים אשר עומק אישיותו מסוכה בתוך תפירתו.

ולכן לא נתמה בראותינו שרבותינו קבעו עמדות מידה חמורות ביחס לכשירות השירים והזמרים:

כלל ראשון, המילים חייבות להיות מילים כשרות נקיות טהרות (רמב"ם על פרקי אבות א יז). מה שאין לדבר, קל וחומר שאין לשיר. השיר אינו מכשיר אף נבלע, אלא אדרבה מחמיר אותה.

כלל שני, המנגינה חייבת להיות כשרה, כלומר מעוררת רגשות עדינים וטהורים ולא רגשות גסים ושפלים, תוקפניים ותאוותיים. מנגינה אינה בידור בעלמא אלא היא פועלת על הנפש. כל זאת ביאר באריכות רבינו הגדול הרמב"ם באגרתו לחכמי ארם צובא (עמ' 428). אף אפלטון בספרו על המדינה עמד על כך שבחירת מנגינה אינה הפקר.

כלל שלישי, זמר עצמו חייב להיות אדם כשר, הרי הוא כעין מחנך ולכן חייב הוא להיות לדוגמה ולמופת בהליכותיו ובתכונותיו. וכן פסק הפוסק הגדול הגאון ר' משה פיינשטיין בסוגיא (שו"ת אגרות משה אה"ע א צו), וכן הוכרע יותר מאוחר ע"י הפוסק המפורסם באמריקה הג"ר מנשה קליין (שו"ת משנה הלכות ו קח). כלומר, שאם מדובר ביהודי הכוונה למי שמקיים את ההלכה המפורטת בחוקת החיים של היהודי, השולחן ערוך. ואם מדובר בגוי הכוונה למי שמקיים מצות בני נח, אושיות המוסרי הכללי האנושי במובן היותר רחב.

נזכור שאומנות אינה רק בידור אלא היא אומנות ביטוי.

נדע לטהר את מחננו.