פרשת דברים: אחד מגדולי התלמידים של ה"חפץ חיים", הרב אלחנן וסרמן הי"ד, שנרצח בשואה, היה מגדולי המתנגדים לציונות, וכך הוא כותב: "אבי הרעיון הלאומי החדיש בישראל הוא בעל 'השחר' הידוע…"

הוא כנראה חשב כי התורה שבקה כבר חיים ויש לרשת אותה, ולשם כך המציא תחליף לתורה בצורת הרעיון הלאומי… ממילא הרעיון הלאומי אינו אלא אליל חדש, והוא בכלל עבודה זרה", יש לנו תורה, "תורה צוה לנו משה", ואתה מביא לנו עכשיו את הצד הלאומי במקום התורה? – זאת עבודה זרה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-07-15 at 08.34.52

ממשיך הרב וסרמן: "במשך הזמן הוליד הרעיון הלאומי בן, ונקרא שמו לאומי-דתי, השם מוכיח כי התואר 'דתי' לא יספיק לבדו אלא יש להשלימו בתואר 'לאומי'… אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הלאומי דתי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף", אומר הרב אלחנן וסרמן הי"ד הצד הלאומי נוצר כתחליף לתורה וממילא זו עבודה זרה, ואם מנסים לשלב בין הצד הלאומי לצד הדתי זו עבודה זרה בשיתוף.

מה אומר לנו על כך משה רבינו? ספר דברים הוא נאום הפרידה של משה, והנאום הזה מסודר להפליא על פי פרשות השבוע, למרות שהפרשות התחלקו בצורה הרבה יותר מאוחרת. הבה נתבונן בפרשות הראשונות.

פרשת דברים פותחת בעניין משפטי קצר של מינוי השופטים, אבל רוב מוחלט של הפרשה מתעסק בארץ ישראל, בחטא המרגלים ואחר כך בכיבוש עבר הירדן המזרחי. כמעט כל פרשת דברים היא לאומית, ציונית, בירור הצד הלאומי של עם ישראל והקשר שלו לארץ ישראל.

פרשת ואתחנן שנקרא בשבוע הבא מתעסקת במתן תורה, בקריאת שמע, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-להים בשמים ממעל…" הפרשה מתמקדת בצד התורני בצורה מאוד משמעותית וחזקה. הפרשה השלישית, פרשת עקב, מדברת על השילוב – אם עם ישראל רוצה לרשת את הארץ הוא צריך לשמור את התורה. יש לנו שני דברים, שני כוחות: הצד הלאומי של פרשת דברים, והצד התורני של פרשת ואתחנן, אומר לנו משה בפרשת עקב שהשילוב ביניהם הוא השילוב הנכון.

כשהלאומיות והתורה משתלבים בהרמוניה, נוצר הבסיס להמשך הספר שמדבר על המצוות, בפרשת שופטים המצוות הלאומיות, בפרשת כי תצא המצוות הפרטיות וכו'.היכולת לשמור תורה ומצוות במובן השלם תלויה בעמידה על שתי הרגליים, על הרגל הלאומית של פרשת דברים ועל הרגל הדתית של פרשת ואתחנן, מתוך הרמוניה מלאה ביניהן.