כשהילדים מתבגרים הם מפתחים עוד שלב באישיות שלהם, מתפתחים לעומק יותר ובוחנים בעיניים חדשות עובדות חיים שהיו מובנות מאליהן עד כה. הם גם מתעוררים להתנגד לכל כפייה אלימה של רצון ההורים על רצונם, ובצדק.

הורים רבים מופתעים לגלות כשילדיהם נכנסים לגיל ההתבגרות כלים רבים שבהם השתמשו עד כה, הופכים להיות לא רלוונטיים. מדובר בעיקר בכלים של סנקציות ועונשים. כאלה שנשענים על כוחנות, על חזק לעומת חלש.

חלק מההתפתחות הבריאה של הגיל כרוך בהיפרדות ובנייה עצמאית של המתבגר את אישיותו, וכמובן שאז הוא גם מסרב שיכניעו אותו. (בנינו? גם כשהם קטנים הם לא אוהבים שההורה מכניע אותם, פשוט בגלל שזה טבע אנושי). עכשיו זה כבר לא עובד. כשההורה מעוניין שהילד שלו יעשה 'מה שאני אומר כי ככה אמרתי' וזהו, המתבגר מתנגד ומסרב להתכופף בפני הכוחנות שמפעיל עליו ההורה בדמות סנקציות ואיומים.

עכשיו יש לו כבר את הכוחות הפנימיים לעמוד מול המנסה לכפות עליו את רצונו, והוא מקדש את ההתנגדות אפילו יותר מהמחיר שהוא ,לפעמים נאלץ לשלם. כי עכשיו העמידה על שלו היא בדיוק העניין העיקרי. אפילו כשהמחירים הם כבדים בדמות לקיחת הנייד, שלילת זכויות שונות, הגבלות וכדומה. ואז ההורה, אובד העצות מגלה שהוא נשאר בלי כלים. כי המרחק בינו ובין הילד המתבגר שלו הולך וגדל, המלחמות קשות ויש אצלו געגוע ותסכול עמוק.

אל תחכו לגיל ההתבגרות- התחילו לעבוד איתם כבר עכשיו!

אני לא חושבת שכדאי לחכות להתבגרות של הילדים כדי לזרוק את הכלים של סנקציות, איומים ועונשים, ולסגל קשר אחר עם הילדים שלכם, עוד הרבה בטרם הם בגיל המאתגר..
כן, זה דורש עבודה מאומצת יותר. הרבה יותר חשיבה ומודעות במקום 'אוטומט' נוח, הרבה יותר עצירות יזומות ובדיקה פנימית שלנו בדרך. אבל אני ממש מרגישה שזה שווה כל רגע. זה בונה את היסודות לקראת היפרדות בריאה בגיל ההתבגרות.

והכלי העיקרי והמהותי ביותר הוא -דיאלוג. כזה שלא חושש לשמוע דברים לא נעימים, כעס, התמרמרות, מחאה, חוסר שביעות רצון…כזה שלא נבהל מהתנגדות ורצון נגדי של הילד שלי לרצון שלי. כזה שעובר דרך הרגשות הסוערים, לפעמים, ולא מדלג ישר להתנהגות ופתרונות 'שיהיה כבר שקט'.

 

 

אז מה אני מציעה בעצם? אני מציעה שבדיאלוג עם הילדים נחזיר גם אליהם את האחריות למציאת פתרונות לקונפליקטים בבית. נשתתף בדילמות וניתן להם את ההזדמנות להתנסות בחיפוש יצירתי לפתרון, יישום ולמידה משמעותית מכל זה. כי כשיש קונפליקט ביננו הוא שייך לכולם. לנו ולילד. ואנחנו עובדים יחד על פתרון.

ילדים בני 8,9,10 כבר צריכים לשמוע: מה הצורך של ההורה שלהם, להביע את הצורך של עצמם גם כשהוא מנוגד, ולהשתתף בתכנית פתרון בעיות משותפת של סיעור מוחות. כל צד נאלץ להתגמש קצת, כל צד צריך לקחת אחריות ולעמוד מאחורי המילה שלו, וכל פרק זמן בודקים 'אם זה עובד'. במידה ולא, מעלים את הקונפליקט שוב לשיחה ונאלץ לפנות למציאת פתרון אחר. התהליך מלמד מאוד עבור הילדים, וישרת אותם גם בעתיד בחייהם הבוגרים בחוץ.

====================

נעמה וקסמן – עובדת סוציאלית ומדריכת הורים