כותרות העיתונים סיפרו בשבוע האחרון כי אחד המועמדים למשרת נגיד בנק ישראל, הסיר את מועמדותו למשרה הרמה, לאחר שנתגלה כי בעבר נחשד בגניבת חפץ כלשהו. קריאת הידיעות הללו עוררה בי מחשבות קשות לקראת חודש אלול שבפתחו אנו עומדים.

אנו מייחלים למנהיגים ראויים ומוערכים, אך שאיפה זו עשויה לפעמים לשבש את מערכותינו. כאשר נכשל מנהיג מסוים במהלך תפקידו, אנו דורשים ממנו להתפטר. כאשר עולה הצורך למנות אדם לתפקיד בכיר, אנו תרים אחר מועמד ללא רבב, עם רזומה מפואר ו"תיק נקי". דומני ששתי הדרישות הללו נועלות את הדלת בפני בעלי תשובה.

התשובה היא מיסודות אמונתנו. האדם יכול לתקן את מעשיו והוא נדרש לעשות זאת בכל עת. ארבעים הימים שבין ראש אלול ליום הכיפורים, נקבעו ע"י חז"ל כימי הרחמים והסליחות, למרות ש"דלתי תשובה לא ננעלו" ולמרות ש"אדם נדון בכל יום". אפילו אדם שחטא בעבירות חמורות יכול לעלות מתהומות החטא ולצאת מאפילה לאור גדול. אלא שלתשובה תנאי מקדים – הודאה באשמה. הרמב"ם בהלכות תשובה קבע כי מצוות התשובה כוללת בתוכה את חובה הווידוי. על מנת לשוב בתשובה, חייב האדם להתוודות על חטאיו. משהודה באשמה ולקח אחריות על חטאו, סלולה בפניו הדרך לתיקון שלם.

● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

השיח המקובל במקומותינו לא מאפשר לאדם להודות באשמה, שהרי אם אשמת – "תתפטר". ממילא, מנסים מנהיגינו בדרכים עיקשות ועקלקלות להסביר מדוע לא חטאו, כיצד האשמה אינה בהם, ועד כמה ידיהם נקיות. סירובם זה להתוודות על חטאיהם, שולל את האפשרות שישובו בתשובה ויתקנו את מעשיהם. זאת ועוד, כל מועמד נדרש להציג עצמו ככליל השלמות וכמי שלא חטא מעולם, למרות ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

נראה לי כי עלינו לשנות את אופיו של השיח – לא עוד חיפוש אחר מי שלא חטא, אלא אחר מי שחטא ועשה תשובה. לא עוד "נכשלת, התפטר" אלא "נכשלת, תקן". המועמד הראוי אינו מי שלא נכשל מעולם, אלא מי שיכול לומר בעוז, בקול, בשער בת רבים – נכשלתי, שגיתי, עוויתי, פשעתי – תיקנתי!

==

הרב אילעאי עופרן, הוא רב קבוצת יבנה, חבר ארגון רבני 'בית הלל'.