אף אחד מהמפגינים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא יהפוך בקרוב לתמוך בו גם אם נתניהו יודיע שהוא החליט להיות ראש הממשלה הפרטי שלו. מנגד, אף תומך בנתניהו לא יעבור צד ויצטרף למפגינים נגד ראש הממשלה, גם אם הוא לא מסכים עם הדרך בה הוא מנהל, או לא מנהל, את משבר הקורונה.

המצב במדינת ישראל הגיע למבוי סתום. אף צד לא מצליח לשמוע את הצד השני, כי כולם צועקים מאוד חזק. הבעיה הכי מורכבת בסיפור הזה היא ששני הצדדים צודקים; אלו המפגינים צודקים במחאתם, ואלו המתנגדים להם צודקים אף הם בטענתם כי ההפגנות מגבירות את התחלואה וקודחות חור בספינה בה כולנו שטים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: דוברות המשטרה)

אז מה באמת נותר לעשות? למען האמת לא הרבה, אבל במצב הנוכחי גם מעט הוא נקודת אור בחושך הגדול. כל מה שצריך אלו 100 מילים בלבד שראש הממשלה בנימין נתניהו יגיד.

האם המילים האלה יהפכו את כל אזרחי ישראל לתומכי נתניהו? סביר להניח שלא. האם המצב פה ישתנה בגלל נאום קצרצר? סביר להניח שגם זה לא יקרה. אבל בשיח הנוכחי, כל טיפת חיבור ודיבור על טוב משותף, יכולים להזיז משהו ולגרום לשינוי, אפילו הקטן ביותר.

כל מה שנדרש מנתניהו בעת הזו, זה לנסות להנמיך את הלהבות. נתניהו לא צריך עזרה בלנאום מאף אחד, אבל בעת הזו נראה שחסר מי שיגיש לו מילים מחברות, מאחות, ובעיקר מרגיעות.

"אזרחי ישראל", צריך נתניהו לומר בפתח נאומו. "אני מבין את הקושי ואת המצב. מדובר במגיפה בינלאומית שאינה פוסחת על אף מדינה וגובה מחירים בריאותיים-כלכליים-משפחתיים קשים מאוד. אני מבין גם את התחושות שלכם, ואני ושאר חברי הממשלה עושים הכל כדי שיהיה לכולנו טוב. לא תמיד זה מצליח, ולכן אני מזדהה עם התסכול והרצון שלכם להפגין נגדי".

"אני ראש המערכת וככזה אני לוקח את מלוא האחריות. אין כאן צד צודק וצד טועה, כי כולנו, האמינו לי, באותו צד. אני מכבד ומעריך את זכותכם הדמוקרטית להפגין נגדי, ומקבל אותה בהכנעה. רק אנא מכם, עטו מסיכות, שמרו על מרחק, כבדו את הממונים על שמירת הסדר הציבורי ואל תפגעו בחיילים ושוטרים. אוהב אתכם, באמת. ומבטיח לכם שאעשה הכל כדי שתוכלו לחזור להפגין כמו שאתם רוצים".