אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • מטות: לא תשתמט – על החובה לשאת בנטל

האדם אינו אוטונומי אלא הוא חלק בלתי נפרד מהכלל וכשם שהוא תלוי בכלל הכלל תלוי בו, והוא אינו יכול לפטור את עצמו מהאחריות הכבדה שהכלל תלוי במאמצי הפרט בהתאם לכוחו ויכולותיו

עו"ד על הפרשה • מטות: על החובה לשאת בנטל
  (צילום: נעם ריבקין פנטון/פלאש90)

אחד המושגים הנפוצים בשיח הישראלי הוא 'שוויון בנטל'. מושג זה מצוי לרוב בסוגיית הגיוס לצה"ל. ביסודו השוויון בנטל הוא ענף של הזכות לשוויון. בפשטות משמעותו הבסיסית של רעיון השוויון מבטא החלה שוויונית של זכויות וחובות על כלל האנשים בחברה. לרוב מדובר בעקרון המחייב כל רשות שלטונית להפעיל את סמכויותיה או להטיל חובות על כלל החברה בצורה שוויונית.

כידוע השוויון הוא "ערך יסודי בכל חברה דמוקרטית", כך השמיענו השופט אהרן ברק, ועוד הוסיף ושנה לנו: "שהשוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".

עוד באותו נושא

קמפיין חרדי לשוויון בנטל: איפה שרתו הח"כים של יש עתיד?


21

אך עוד קודם לעקרון השוויון הרווח במחשבה המערבית ובתפיסה הדמוקרטית, נטוע השוויון ברעיון בריאת האדם 'בצלם אלוקים'. מרעיון זה קובע השופט מנחם אלון "מסיקה ההלכה עקרונות יסוד בדבר ערכו של האדם – כל אדם – שוויונו ואהבתו". "ושני הערכים גם יחד – שוויון ואהבת הבריות – היו לאחדים בידה של האומה העברית, ושניהם כאחד מהווים יסוד היסודות של היהדות, לדורותיה ולתקופותיה".

אלא שכאן עולה השאלה האם על האדם הפרטי חלה החובה לשאת בנטל, האם אדם מחויב לשאת בחובות החברתיות או שעומדת לו האפשרות להשתמט מהחובות החלות עליו?

האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה

פרשת מטות מתארת בפנינו את דרישתם של שבט ראובן, גד וחצי שבט המנשה, שניים וחצי שבטים מתוך עם ישראל פונים למשה בבקשה "אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעבירנו את הירדן". משה בתמיהה מטיח בחזרה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה". מסביר ר' שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, את טענתו של משה כלפי שניים וחצי השבטים: "האחיכם יבואו למלחמה – ובניגוד לכך ואתם תשבו פה, כמוכם גם אחיכם היו רוצים לבוא אל המנוחה ואל הנחלה.

אך המלחמה היא הכרח, היא הגיעה אלינו, ואחיכם נאלצים להיכנס לתיגר – ואתם תשתמטו הן החובה?!" במילים אחרות מסביר הרש"ר הירש את תגובתו של משה בכך שדרישתם נוגדת את סברת השכל הישר. האם עולה על הדעת שהיוצא למלחמה עושה כן מתוך שמחה, הרי מלחמות הן הכרח ולא רצון. יתר על כן גם אחיכם היוצאים למלחמה, טוען משה כנגדם, מעדיפים להגיע היישר אל המנוחה והנחלה ולא להילחם.

הרב צבי נפתלי ברלין, בפירושו 'העמק דבר' מוסיף בעניין זה ומלמדינו שהדרישה של שניים וחצי השבטים מתנגשת עם האינטרס הכללי של עם ישראל "שיהא לכם ארץ שכבר נכבשת על ידי כולם, והמה יסכנו עצמם למלחמה". ולכן ממשיך משה רבנו "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ" כלומר דרישתכם יכולה להוביל למצב אבסורדי לפיו בני ישראל יסבור שמדובר בפחד מפני המלחמה וגם הם יסרבו להכנס לארץ ישראל, יתר על כן גם אם אין אתם סבורים כך "יש מקום לרוצה לחשוב שטענותיכם הוא ליראת עם הארץ".

למשמע טענותיו של משה מגיעים שניים וחצי השבטים, עם הצעה מפוייסת, וכך אנו קוראים: "ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנום אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ. לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו." במילים פשוטות שנים וחצי השבטים מקבלים את הביקורת של משה והם מציעים הצעה משופרת באמצעותה כל הצדדים יצאו נשכרים. ההצעה המתוקנת התבססה על שני חלקים משפחות שניים וחצי השבטים יארו בעבר הירדן המזרחי, והגברים יצאו ככח חלוץ וישתתפו במלחמות ישראל כאשר את שירותם המבצעי הם יסיימו ויוכלו לשוב לביתם רק בסיום כיבוש הארץ.

אם מתבוננים היטב בדרישתם של שניים וחצי השבטים הרי שזו מבקשת להתחמק מהנטל הכללי שחל על כולם, ולכן התיקון והצעתם מתקבלת. אולי זו גם המשמעות של החובה המקופלת בתוך עניינם של שניים וחצי השבטים "והייתם נקיים מה' ומישראל" מכאן מביאים חז"ל ראיה לעקרון לפיו "שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום".

אל תפרוש מן הציבור

אחד העקרונות המפורסמים שקבע לנו הלל במסכת אבות מנוסח בצו "אל תפרוש מן הציבור" בפשטות צו זה מחיל על האדם את החובה להיות חלק מהכלל ולא לפרש ממנו. יתר על כן, לפי תפיסת חז"ל כל שאינו משתתף עם הציבור בצרתם דרך דומה משמיעים אותנו חז"ל "בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך, נפשי" שכן מי "שפירש מן הציבור – אל יראה בנחמת הציבור".

את דבריו של הלל מסביר המאירי, מגדולי פרשני התלמוד וחכמי פרובנס במאה ה-13, שקובע: "אל תפרוש מן הצבור אלא השתתף עמהם בצרתם כלומר שאף על פי דאפשר לו להנצל מן הצרה בזולתם לא יהא עיקר כונתו רק להצלת הכלל ויכלול עצמו עמהם שאם לא כן (ש)עונשו הוא שהצבור ינצל כצבי מיד והוא ילכד בפח רשעו" כלומר על אדם מוטלת החובה להיות חלק מהציבור ולשאת עמו בעול לא רק כאשר הציבור אינו זקוק לאדם, אלא החובה שלא לפרוש מן הציבור חלה בעיקר כאשר הציבור זקוק לכלל הכוחות המצויים בכל פרט ופרט. גם אם האדם סבור מה אני יכול כבר לתרום לכלל, וגם אם האדם סבור שאין הציבור זקוק לו וגם בלעדיו הציבור יסתדר, גם אז האדם חלק להיות חלק מהכלל ולא לפרוש ממנו.

מעניינים בהקשר זה דבריו של ר' עובדיה מברטנורא, בפירושו למשנה, אותם הוא מנסח כצו קטיגורי: "אל תפרוש מן הציבור – אלא השתתף בצרתם. שכל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת הציבור".

היחיד כפוף ומשועבד לציבור

את יחסי הגומלין הרצויים שבין הפרט לחברה אנו יכולים ללמוד מדבריו של הרב הרב סולבייצ'יק אשר עוסק בגורל ובקשר בבדוק שקיים בין הפרט לבין הציבור וכך הוא משמיענו: "כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד היחיד כפוף ומשועבד בעל כרחו למציאות הלאומית הגורלית ואי אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוצה לה הסביבה מפליטה את היהודי הבורח מלפני ה' והוא ניעור מתרדמתו כיונה הנביא שהקיץ לקולו של רב החובל שתבע ממנו זיהוי אישי לאומי דתי"

היחיד כפוף ומשועבד לציבור כך מלמדנו הרב סולבייצ'יק. הפרט אינו יכול להתנער מהאחריות הקולקטיבית החלה עליו. תפיסה זו מושתת על כך שחייו של אדם נעים בכמה מעגלים ומסלולים מקבילים. כאשר לצד המעגל הפנימי באמצעותו מבקש האדם לממש את עצמו מצוי המעגל החיצוני העוטף את המעגל הפנימי ואף מאפשר לאדם לבטא ולהגשים את עצמו. מעגל זה הוא המסלול הקולקטיבי הציבורי. חובה על האדם לשמר ולדאוג לשלמותו של המסלול הציבורי, שכן באמצעותו יוכל האדם להגיע לשלמותו הפרטית. ולכן לא יכול האדם לפטור עצמו מהדאגה לשמירה ולנשיאה בנטל הבטחת שלמות המעגל הציבורי.

תפיסה זו היא אולי המשמעות הרחבה המקופלת בדברי חז"ל ביחס האדם אל הכלל, כאשר הם קובעים "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי…עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת על העולם כולו לכף חובה". לפי עמדה זו האדם אינו אוטונומי אלא הוא חלק בלתי נפרד מהכלל וכשם שהוא תלוי בכלל הכלל תלוי בו, והוא אינו יכול לפטור את עצמו מהאחריות הכבדה שהכלל תלוי במאמצי הפרט בהתאם לכוחו ויכולותיו.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מרתק במיוחד
רמי | 17-07-2020 10:03
עוקב קבוע אחר הטורים של הכותב מדובר באחד הטורים האיכותיים שיש
2
מאלף אהבתי
אורלי | 17-07-2020 10:26
נקודה חשובה ויסודית כל הכבוד
3
בול
יוסי | 18-07-2020 23:20
בזמנים בהם אדם חושב שמגיע לו הכל כדי להזכיר שגם הוא צריך לתת