איך הקהילה הגאה אחראית לנישואיו של חברי הטוב

עשר שנים ארוכות מחיי, מגיל 23 עד גיל 33, יצאתי לדייטים כדי למצוא את האחת והיחידה.

אני כמובן לא רוצה להיכנס לחישובים מיותרים וגת מתמטיקה אף פעם לא היתה הצד החזק שלי אבל בכל אופן היו שבועות בהם נפגשתי פעמיים ואפילו שלוש פעמים עם בחורות כדי למצוא את האחת והיחידה שמתאימה לי (שאגב אותה למרבה האירוניה הכרתי בכלל שלא בדייט אבל זה סיפור אחר).

ברור שתקופה ארוכה כזו מניבה סיפורים רבים שיש בהם מרכיבים של קומדיה וטרגדיה וכמובן גם הרבה שברון לב. עם הזמן אתה גם נחשף לסיפוריהם של עוד ועוד בחורים שתקועים כמוך בלופ המטורף הזה בלי שהם מצליחים, לפחות לא בצורה קלה ונורמלית, להקים בית בישראל.

דוגמה טובה למציאות הזו היה חברי ד. איש צבא הקבע ביחידה חשובה שלכאורה היה אמור להיות חלומה של כל בת כשרה ואלי גם לא כל כך כשרה בעם ישראל. אגב כך גם חשבו רוב החיילות ששרתו תחתיו ושניסו יחד איתי לסייע לו להבין למה הוא לא מצליח עם בנות המגזר. בכל אופן אחרי הרבה חשיבה וכמה טיפולים פסיכולוגיים שהעשירו בעיקר את הפסיכולוגים ד. הבין שמה שנותר לו זה לפנות לאנשי קבלה.

"אולי יש עלי קללה כל שהיא שבגללה אני לא מצליח להתחתן" הוא אמר לי פעם כששנינו ישבנו במשרדו בקריה בתל אביב אחוזים ספל גדול של קפה. האמת היה לי קשה עם המסקנה הזו בגלל שאני אישית רואה ברוב המקובלים שרלטנים גדולים ולא האמנתי שתצא מהם איזו שהיא ישועה. אבל ראבק האדם לא התחתן ובער לו ומבחינות רבות לא היה מה להפסיד.

שבעים אך רווקים

כך הגענו למקובל הראשון שלנו. מדובר באדמו"ר יותר נכון אדמו"רונצ'יק מבני ברק שהתעניין בעיקר בסכום הכסף שד. דחף לו ליד כשנכנסנו לחדר. בהמשך האיש עשה איזה תיקון והעניק לשנינו (גם אני כבר באתי) שום עם הציווי לשים את השום מתחת למיטה. אני מתבייש לומר אבל שנינו שמנו את השום במיטה שלנו ושנינו הוצאנו אותו בערך אחרי חודש. הסירחון היה גדול מידי והבחורה אם היתה אמורה להגיע כזו בטח נבהלה מהריח.

א-קיצער, עם המקובל הבא, דמות שעד היום מוכרת כמחוללת ניסים ונפלאות, נסענו לגליל יחד עם עוד אלף נשים וגברים למה שהוגדר כתיקון נשמות על קברי צדיקים. תיקנו את עצמנו על איזה חמישים קברים וזללנו חצי כבש וחצי פרה מרוב המנגלים שהציבור עשה ליד כל קבר וקבר (רוב עדת המאמינים של הצדיק שייכת לאלו הנוהגים לא רק להדליק נר נשמה אלא גם לערוך כירה מפוארת לכבוד הקדוש התורן). ככה בסוף אותו היום חזרנו למרכז הארץ מפוצצים עם אוכל ובלי שום בחורה באופק.

האופק הזה אגב נשאר ריק גם בשבועות הבאים מה ששכנע את ידידי שאנחנו לא בדרך הנכונה. "בטח לא מצאנו מקובל מספיק גדול" הוא אמר לי. "אני משוכנע שלא מספרים לנו את האמת" הוא טען. ככה הגענו ללשכתו של רב העיר בה ד. גר לשיחת נפש עם רב היישוב שהיה תלמיד חכם ליטאי שמעולם לא למד קבלה וגם לא כל כך הצליח להבין מה ד. רוצה ממנו.

בכל זאת להשאיר אותנו ככה הוא לא יכל בגלל שסך הכל גם לו נגע ללב מצבנו כרווקים מזדקנים. לכן הוא עשה בירור בבני ברק אצל חבריו והגיע למשהו שלפחות לטענתם היה מקובל אמיתי סוג א' א'.

תיקון המפתח

כמובן שקפצנו על ההזדמנות ואכן הגענו לבן אדם שנראה חצי מכשף חצי תמהוני ומאה אחוז רמאי. אלא שהדמות המיוחדת הזו ידעה לספר לנו לא רק מה ההיסטוריה המשפחתית שלנו אלא גם מה אמרנו לבד בשעותינו הקשות. כלומר כמה שקשה לקבוע את זה הבן אדם היה בעל סוג מסוים של כוחות. בכל מקרה גם בעלי כוחות צריכים להתפרנס ממשהו ופריירים יש מספיק ברוך ה' וככה נפטרנו מאד מספר גבוה של שקלים לטובת תיקון המפתח שהוא הציע לנו לערוך ושבעזרתו "עד שבועות תזכו לבת זוגתכם מן השמיים".

כמובן שאת תיקון המפתח היה צריך לעשות בעמוקה בלילה תוך הקפה של קבר התנא מספר דמיוני של פעמים. אבל אנחנו היינו בשוונג והיה לנו את הרכב של צה"ל ככה ששמנו פעמינו לעמוקה. ברור שליד הקבר גילינו שאבדנו את המפתחות וככה חצי לילה חיפשנו אותם. כשסוף סוף כבר מצאנו את המפתחות השחר התקרב וחסרי נשימה רצנו סביב הקבר כדי להספיק את כל הסיבובים הנדרשים להפעלת הסגולה.

כמובן שלעומת הריצה שלנו שום כלה לא הגיע אלינו לא עד שבועות ולא עד סוכות. אבל את הכסף הבן אדם לא החזיר, לא שחשבנו לבקש. אחרי כן מצאנו את עצמנו בסוכות בכותל בבוקר הושענא רבה מתפללים בנץ לפי כוונות מיוחדות, באותו אופן ביקרנו בכל מיני נחלים ונהרות די יפים בארץ הקודש ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה.

אבל חוץ מהרפתקאות והיכרות עם הרבה אנשים משונים לא קרה כלום.

הזמנה לחתונה

ככה חלף הזמן ואני השתחררתי מצה"ל והמשכתי לדרכי. שנה אחרי השחרור שלי ד. התקשר להזמין אותי לחתונה שלו. שמחתי מאד וניסיתי לברר איזו סגולה הצליחה לו ואכן הוא מצא את הסגולה הנכונה.

וכך סיפורו. "יצאתי לדייט בתל אביב אחרי משמרת ארוכה ומתישה מאד בקריה. האמת לא חשבתי שכבר ייצא מהדייט כלום כי הייתי עייף מאד. בכל זאת כשהלכנו על הטיילת אשתי בקשה ממני שנכנס לאכול משהו באיזה בית קפה. בית קפה לא ראינו אבל היה שם בר מקומי שאמנם לא היתה לו תעודת כשרות אבל כדי לקנות קולה או בירה סגורים לא צריך תעודת כשרות. הייתי גם מאד עייף ורציתי סתם לשבת וככה נכנסנו פנימה.

כשנכנסנו המלצר קצת הביט עלינו בתימהון והיה נראה שהוא לא מבין מה אנחנו רוצים. חשבתי שזה בגלל שאנחנו דתיים והמקום לא כשר. לכן התעלמתי מהמבט וגם לאשתי זה לא היה אכפת כי סך הכל קנינו פחית קולה. ככה ישבנו שעה ושוחחנו. תוך כדי אני שם לב שכולם מסתכלים עלינו. גם אשתי שמה לב אמרה לי אתה לא מרגיש שמשהו כאן משונה. התעוררתי קצת והבטתי מסביב ואז שמתי לב שאנחנו הזוג ההטרוסקסואלי היחיד במקום. כל שאר הזוגות היו או שני בנים או שתי בנות".

א-קיצער חבר שלי ואשתו נכנסו לבר של הקהילה הגאה.

מרוב תדהמה הם כבר ישבו שם כמה שעות כי הם לא הצליחו לצאת מההלם וגם לא היה נעים להם פשוט לברוח. אולם מסתבר כי הקהילה הגאה יכולה לרשום לעצמה זוג נשוי של הציונות הדתית.

מרוב הלם ותדהמה ד. ואשתו לעתיד נפתחו ושוחחו רבות וככה נוצר הקליק שהתפתח לאש של אהבה יוקדת שנמשכת עד היום ומתבטאת במשפחה גדולה ושמחה.

ככה התברר שהסגולה הכי טובה לנישואין היא לא תיקון לילי על קבר צדיקים ולא שימת שום מתחת לכרית למשך תקופה אלא פשוט חוויה מעצבת שמאפשרת לבני הזוג להכיר אחד את השני בלי המסכות הרגילות וקצת יותר בפתיחות מכרגיל.

תחשבו על זה היטב בפעם הבאה שאתם עושים שידוך.