רב גדול הבדיל בין ישיבות תיכוניות לבין ישיבות קדושות בהן לומדים רק תורה.

לא רק רב גדול אחד, אלא הרבה מאוד רבנים גדולים.

והם צודקים?

עיין רמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ב', שאין מלמדים את הילדים אלא תורה, וכן נפסק בשולחן ערוך.

אבל במדינה מודרנית כמו מדינת ישראל, יש גם צורך חיוני של בעלי מקצוע?

לא רק במדינת ישראל אלא גם בגלות היה צריך מקצוע, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אלא גם על הלחם. לכן יש לאב ללמד את בנו מקצוע, כמבואר בגמרא קידושין כט'.

אם כן, יש סתירה

אין שום סתירה. הרמב"ם אינו פוסק שחייב ללמד בנו אומנות. כלומר הוא סבר שהגמרא אינה מציינת חובה אלא עצה טובה. ועצה טובה זו היא לפני המצב. ובשביל זה ילד יכול ללמוד תורה וכאשר יגיע לגיל ללכת לעבוד, אז ילמד מקצוע, יביא ברכה לעצמו וגם למדינה.

זה לא תמיד מציאותי לחכות?

כאשר אין זה מציאותי, יש להתהלך על פי העצה הטובה, כל ילד כפי עניינו. לגופו של עניין, ידועה אגרת קע' למרן הרב קוק המכונה "אגרת החינוך". ביפו היו שני בתי ספר לילדים, אחד כולו תורה ואחד שלמדו גם תורה וגם חול, והוא היה קשור בכל יכולתו לשניהם. אבל מישהו כתב דברים לא נכונים עליו בנידון. אז הוא היה חייב להגיב, שבעיניו מקום שלומדים בו רק תורה הוא עדיף, הוא לכתחילה.

וזאת למה?

פשוט מאוד. המטרה והאידיאל של האדם הם להיות ישר וטוב. והכנה לחיים היא אמצעי. המטרה היא תמיד מעל האמצעי. לימודי קודש, עניינם לעשות אדם ישר וטוב. לימודי חול ,עניינם להכשיר אותו למלחמת החיים. לכן כל המרבה בלימודי קודש, הרי זה משובח. ולימודי חול יש לקחת רק את ההכרחי (אגרת קע') גם לו, גם לאומה.

אבל לא להפקיר ישיבות תיכוניות?

חס וחלילה. באגרת אחרת, מרן הרב קוק מבחין בין שלוש סוגי מוסדות.

א'. חינוך עתיק כולו לד'.

ב'. חינוך שרואה את התורה והקדושה כאידיאל עליון אך מצרף גם לימודים הנצרכים לקיומו של אדם.

ג'. חינוך חילוני בלי קודש, אבל יש בו לאומיות.

והוא אומר שיש מצווה ללמד בשלושתם (אגרת תכז).

אז למה הדתיים לא מקימים לילדיהם ישיבות קטנות שלומדים בהן רק תורה?

כי לא ברור להם לגמרי ערך הקודש. אך ב"ה המצב הולך ומשתפר, וכבר קמו הרבה ישיבות קטנות ותלמודי תורה. וכל הזמן יש דרישה לעוד ועוד. יש התקדמות עצומה לעומת המצב בו רבינו הרב צבי יהודה הקים את הישיבה לצעירים שעל ידי ישיבת מרכז הרב.

לפעמים זה גם תלוי בילד. יש ילד שאינו מסוגל ללמוד תורה כל היום.

יתכן. אכן, חינוך הוא תשומת לב אישית לכל אחד.

ובסיכום?

אי אפשר לסכם. אדרבה יש להאריך. עיין מאמרו של הרב יעקב פילבר "החינוך במשנת הראי"ה" (בספרו כוכבי אור 214-177), והוא בעצמו קיבל ישירות הדרכות מרבנו הרב צבי יהודה, ביחס לישיבה לצעירים. ובכל זאת סיכום: הקודש הוא לעילא לעילא מן החול.