ניר אורבך מכובדי, קראתי את שכתבת בדבר הנכונות לבדק בית ואכן, אין דבר טוב מאשר עריכת חשבון נפש. אך אם עושים דבר כזה, צריך שיהיה בכנות ובאמיתיות.

הטבת להגדיר שהציונות הדתית בנויה מחוליות רבות ומתתי מגזרים, ואני שותף איתך להבנה הזאת. למעשה, זה נתון שאין עליו עוררין. במסגרת אותה הבנה, אם ברצוננו לקבל תמונה מלאה – יש להתייחס כראוי לאותם מגזרים. אין ברצונך מן הסתם למדר או לשלול את החוליות החשובות האלה.

הציונות הדתית היתה לפני 30 שנה 12 מנדטים בקלפי, ובמקום לגדול היא הולכת ומצטמקת, הולכת ומתכווצת. מסתבר שהחלפת שמות למפלגה לא מהווה פתרון יעיל במיוחד.

כל בר דעת רואה שהציונות הדתית עברה שינוי. שינוי שמתבטא בצורה מחודדת בקלפי. בבחירות האחרונות הואלנו לראות את דבר הציונות הדתית ואת גושי המגזר. אם נעמיק נוכל גם לראות את סגנונם ואת שאיפותם.

כולם "חלק מ.." ולא המרכז או העיקר

הנתון המרכזי שאותו כולם מוכרחים להבין אם רוצים להגיע למהות היא קודם כל לדעת שכולם חלק 'מ…' ולא 'המרכז' (2מנדטים) או 'העיקר' (מנדט וחצי) והשאר זרמי שוליים. כולם שווים בין שווים. לא עליונים ולא תחתונים. הנקודה הזאת יסודית משום שהיא היא הנותנת למציאות העגומה ולטרגדיה הפוליטית תוצרת הציונות הדתית.

כולם אוהבים לדבר על מהות ועל פנינו לאן. אפשר לדוש ולהגיס בקדרת האידיאולוגיה דורות על דורות. לא תימצא מטריה אחידה ולא תימצא קריאת כיוון מוסכמת. ויותר מזה, מי אמר שהדבר הזה נצרך.

לעניות דעתי, כמייצג פלח יחסית גדול מדור העתיד וההווה של המגזר, העקמימות לא מגיעה מהעוד ישיבות ומהעוד מניינים. אדרבה, שם אנו לרוב מוצאים נחת ושלום.

תורף הבעיה, שורש ותמצית חשבון הנפש מתחילה ונגמרת באותם "פוליטיקאים ואנשי מקצוע" כהגדרתך שיקבעו (הלכה למשה מסיני) את רשימת הציונות הדתית לכנסת. גם המועצה הציבורית שאתה מדבר עליה תורכב מקומץ אנשים לא רלוונטיים שיחליטו מי ישב בה? הפטרונות והשליטה מי נחשב הציונות הדתית מזכירה לי את הימים "העליזים" של מפא"י: אנחנו העם ואנחנו נחליט מה טוב לו.

אי אפשר להקריב את האידאליזם הגדול בשביל העסקנות הקטנה

לראייתי מרבית בני הציונות הדתית על שלל גווניה דוגלת בערכים החשובים של אחדות, כבוד הדדי ויותר מכל, הכרת הטוב. אך לצערי הרב אותם ערכים לא הגיעו לכלל ביטוי אצל אנשי המעשה, הלא הם הפוליטיקאים ואנשי המקצוע. אי אפשר להפריד ביניהם. אי אפשר להעניק למועצה ציבורית חשובה ככל שתהיה, מגוונת ככל שתהיה את הזכות לדון וללבן ערכים ולהשאר את מסקנותיה מחוץ לעולם הפוליטי. החזון והדרך מוכרחים להיות כרוכים במרכז ההשפעה הציבורית, קרי בכנסת. אי אפשר להקריב את האידיאליזם הגדול בשביל העסקנות הקטנה. זה מתסכל. זה מפלג. ולהערכתי לרוב זה גם מה שיוצר בסוף את הפילוגים הנוספים.

במילים פשוטות: העסקונה היא הרעה החולה של ההצטמקות האלקטורלית הרבה לפני פערי האידיאולוגיה. הבה נתקן את הפוליטיקה ונחבר אותה לערכים. לערכים שכולנו גדלנו עליהם. עסקנות שבאה מתוך מחויבות לערכי הנצח של ישראל, סופה להתקיים. שנה טובה!

===

יצחק וסרלאוף הוא איש עוצמה יהודית ומועמד הרשימה בבחירות לכנסת ה-22