שמעון בן ישר יצא הבוקר לצפות בשועלים המתהלכים למרגלות שערי חולדה וכך הוא כותב:  "אין זו אגדה! הבוקר, בין עלות השחר להנץ החמה, יצאתי לבדוק את השמועה שעברה בקהילתנו, כי בבתי הכוהנים, למרגלות שערי חולדה כן אלו השערים ששימשו את אבותינו כשערי כניסה לבית המקדש, בין מקוואות טהרה בהם טבלו קודם העליה להר בית ה' לבין דרכי ציון האבלות, מתגוררות משפחות שועלים".

"נכדי נכדי שועלי ר' עקיבא וחבריו, מכנה אותם בן ישר ושואל: " שועלים, באמצע העיר?! מדוע חשוב הדבר, הרי יום יום אנו שומעים את תפילת המוסלמים וצריחות המואזין תמורת שירת הלויים וקולו של גביני כרוז, והם משתחווים קדמה למכה ואחוריהם אל היכל ה' רח"ל, נכון הדבר ובכל זאת… כאשר הבחנתי מתוך השחר העולה בגורי השועלים מקפצים ממקווה טהרה למדרגות הבית וחוזר חלילה, בביתו של סב סבי שגר כאן סמוך למדרגות המקדש, ואולי היה זה אחד ממשפחת כהונה ששימש בבית הגדול והקדוש, לא יכול היה הלב שלא להוריד דמעה נוספת של צער וגם… של געגוע… .

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: שמעון בן ישר

סביב סביב ירושלים החדשה מתפתחת למעמקי האדמה ולגובה גורד שחק, רבים הם הזקנים היושבים ברחובותיה ומשענתם בידם מרוב ימים, רבים עוד יותר הילדים המשחקים ברחובותיה. ואני כמעביר הסיורים התורניים בעיר העתיקה פוגש את הישיבות ובתי הספר באים לכאן ומתקשים להתחבר לצער החורבן. ודווקא כאן מתגלה החורבן והנה לנו עוד פן היכול לחבר אותנו עם צער השכינה.

דווקא כאן בפתח הר הבית, רבה העזובה, מורגשת שממת חורבן, שועלים מדלגים ומשחקים בו (כדברי המדרש רבה בפתיחתא כח למגילת איכה), אין לנו אלא להתאבל על ירושלים והמקדש יחד עם שאר אבלי ציון, וכל המתאבל… זוכה ורואה…"

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: שמעון בן ישר