המושג כלנתריזם נתבע בשנות ה-50 בשל חבר עיריית ירושלים שערק מהפועל המזרחי שנאבקה בראש העיר גרשון אגרון בשביל תפקיד סגן שר. אגב ההתנגדות הייתה להקמת בריכת שחיה מעורבת והקמת בית כנסת רפורמי- אבל תפקיד סגן ראש עיר היה חשוב יותר למר כלנתר- איני בקי עם המשפט להשפיע מבפנים היה נפוץ באותן שנים.

והיום מלוא כל הארץ כלנתריזם. וודאי היה מקבל אות יקיר האומה בימנו אנו. וזה דווקא לנוכח הקולות שעדיין נשמעים על כך שמבחינה ערכית לא צריך להכניס את איתמר בן גביר לכנסת.

אורלי לוי אבקסיס– שימשה אך לפני שנים ספורות במפלגת ישראל ביתנו- אוכל הערבים לתיאבון- הפכה אתמול בנאום במפלגת העבודה כחביבת פתרון 2 המדינות. אם תשאלו אותה היא בכלל מתעסקת בדיור ציבורי ובעזרה לפריפריה- מה שנכון, רק השאלה אם הייתה מוצאת לנכון לעשות זאת הן בעוצמה יהודית והן ברע"מ -תע"ל?

גיבור חברתי אחר מאתמול הוא משה כחלון– שלא מכבר ארז חפציו ומפלגתו וקפץ לליכוד- היה אפשר להבין את המצוקה הפרלמנטרית- רק שהוא התחייב שיישאר כמפלגה- ואתמול הוא וחבריו התפקדו לליכוד. מה נגיד? יואב גלנט היה שם כבר קודם..

אתה מסתכל סביבך ומפלגה היא רק פלטפורמה לקידום- לקידום מה בעצם? לקידום אישי. וזה בסדר- בואו לא ניתמם- אנחנו בעידן הקידום האישי לפני הכל אצל כולם. באופן שהולך ומקצין מהעשורים הראשונים למדינה- כשהלאום, החברה והמפלגה עמדו לפני הכל. רות דיין למשל סיפרה פעם לגיל ריבה שהיא לא עזבה את משה דיין בגלל בגידותיו ומאהבותיו, כפי שכולם חשבו- אלא היא עזבה בגלל ויכוח אידאולוגי- אז מזל שאנחנו לא שם- אבל הקצנו לכיוון השני הלוך והקצן.

מה שכן אפשר לסמן כוויכוח עמוק בחברה הישראלית, הוא הוויכוח האידאולוגי על ארץ ישראל, על יהודה ושומרון. ובעוד בשמאל מתבכיינים על האנינות טעם של הימין עם בן גביר, סמוטריץ' והרב רפי- הימין הדתי- מתנחלי ספג את טעם הפינויים ומסירות השטחים. הוא לא סומך על ליברמן תושב נוקדים- שהציע את תכנית חילופי השטחים, לא על נתניהו שהצביע בעד תכנית ההתנתקות ולא על אף אחד האחר.

הוא מסתכל לכל הכיוונים ומבין שזאת הסוגיה העיקרית והקיומית מבחינתו. ולכן בצו השעה הציבור קורא לצדדים להתאחד כדי למנוע חרב כזו מעל ההתיישבות. נתניהו מבין זאת היטב וכבר שנים משחק במגרש האלקטורלי הזה. ממנו נהנו עד עכשיו בהתנחלויות יש להודות- הנאה הדדית אגב.

וכשמסביב יהום המעבר הגחמתי בין מפלגות- כשאין לך מושג היכן תפגוש ברובט אילטוב בסיבוב הבא. כשאת אוסלו הביאו 2 ח"כים מצומת של רפול. אין לציונות הדתית- המתנחלית על מי להישען- רק על עצמה. עם עוצמה, או בלי. חייבים ימין אידיאולוגי ומחויב. ומזה אגב נתניהו חושש. הוא רוצה להחזיק בעמדות הניציות ביותר. ואת זה אנו צפויים לראות בקפיינים הבאים עלינו לרעה.

לכן הציבור אומר- יאללה, סותמים את האף ורצים יחד. למרות שהרבה סוגיות אחרות נזנחות לצד הדרך. למה יש ברירה אחרת? למה כשיבואו להרוס בתים ולעשות דה- לגיטימציה לתושבי יהודה ושומרון, מישהו יגיד איזה יופי אתם בסדר גמור- השארתם את בן גביר בחוץ?