ליאור אנגלמן לסרוגים: גם מלמד תורה וגם יוצר וכותב - סרוגים

ליאור אנגלמן לסרוגים: גם מלמד תורה וגם יוצר וכותב

הנצמיח סופר מתוכנו? לכבוד חודש הספר יצאנו למסע עם סופרים וסופרות ידועים מהמגזר הדתי לאומי כדי לבדוק: האמנם קיימת ספרות ציונית דתית? או שהמגזר הסרוג נידון לעולם תרבותי חילוני בלבד (לא שזה רע) | ראיון עם ליאור אנגלמן

ליאור אנגלמן לסרוגים: גם מלמד תורה וגם יוצר וכותב
  צילום: עידו פרץ

האם קיימת ספרות ציונית-דתית אמתית? האם ההשפעות, הרגשות, החינוך, התרבות והחברה הצמיחו סופרים שבאים מהשורשיות של הציונות הדתית ושהשפיעו בעיצוב התרבות הישראלית?

לכבוד חודש הספר יצאנו למסע עם סופרים וסופרות ידועים מהמגזר הדתי לאומי כדי לבדוק: האמנם קיימת ספרות ציונית דתית?

ראיון עם הרב ליאור אנגלמן: "אני מביא את העולם שאני חי אותו, מאמין בו, מביא את עצמי לכתיבה"

הסופר הרב ליאור אנגלמן, 46, נשוי ואב-5 מכפר סבא, ראש בית המדרש הקהילתי בכפר סבא ומנחה סדנאות כתיבה. הרב אנגלמן למד בישיבת שבי חברון וישיבת קרית שמונה, מלמד בישיבת בינות ברעננה ובמכון מאיר. בשנים האחרונות הוציא את שני רבי המכר "לא מפסיקים אהבה באמצע" בהוצאת כנרת (2014) ואת "קשורה בנפשו" בהוצאת זמורה-כנרת (2018). הדוגמא של הרב אנגלמן בשילוב עולם תורני מעמיק יחד עם כתיבת פרוזה יחידאית ורק הרב חיים סבתו שותף לה.

אנגלמן משתף את תהליך הכתיבה שעבר כשבכלל היה עמוק בהליכי לימוד דיינות בגיל 27: "זה קרה לי כשהתפללתי תפילת נעילה ביום כיפור. התפללתי בבית כנסת אשכנזי והרגשתי שהכל נעול, שדברים לא קורים, והחלטתי לעבור לבית כנסת ספרדי. קשה לי להסביר את התהליך שעבר עליי באותו רגע, כי לא כתבתי סיפורים עד אז, אבל במוצאי יום כיפור הרגשתי צורך עז לכתוב סיפור, והתחלתי לכתבו על על עלילה מלפני הרבה שנים על בחורה אשכנזייה שמתחתנת עם בחור ספרדי. איכשהו הסיפור התגלגל למקור ראשון וזכיתי בתחרות סיפורים. הקב"ה נתן לי מתנה".

הכישרון שקיבלת, לדעתך, הוא מתנה? סופר לא צריך גם להשקיע מאמצים כדי להתפתח? "המתנה שהקב"ה נתן לי זה לכתוב הבעה, ליצור סיטואציה, להרגיש אנשים בכתיבה. כך אחרי הסיפור הזה, הוצאתי קובץ סיפורים קצר שקראו לו 'שקופים' – אחריו, אמרתי לעצמי, שעם כל הכבוד לסיפורים קצרים, אם רוצים לכתוב רומן ארוך ומשמעותי אז צריך ללמוד. כך, על בסיס המתנה הראשוני, למדתי בסדנאות בבית של אשכול נבו ואורית גידלי ולמדתי להתמקצע בזה. על בסיס המתנה הראשונה למדתי איך באמת כותבים כתיבה משמעותית, ארוכה ועמוקה. המתנה שקיבלתי הייתה רק ההתחלה".

הכתיבה הביאה אותך לעזיבת לימודי הדיינות? "לא עזבתי אף פעם. סיימתי לימודי דיינות ולימדתי מאז בישיבות ובמדרשות. כלומר, מבחינתי חיי הם כאלה שאני לומד תורה, ולשמחתי אני גם מלמד תורה, ובד בבד עם זה אני כותב ויוצר ופוגש את העולם הזה של הכתיבה".

ספרות ציונות דתית – החינוך, התרבות והרקע במגזר הדתי קשורים ביצירה שלך? "התשובה היא כן. אני מביא את העולם שאני חי אותו, מאמין בו, ואני מביא את עצמי לכתיבה. אני לא חושב שאדם חילוני יכול לכתוב את העלילה כמו 'לא מפסיקים אהבה באמצע' ולא 'קשורה  בנפשו', לא חרדי ולא חילוני יכולים לכתוב על כך. אני מביא את עצמי, אמונתי, את חיי, את העולם שממנו צמחתי. הקשר בעיניי מובהק. כל כותב אותנטי מביא את עצמו ותמיד יש את הקשר. כך גם סופר חילוני מביא חילוניותו. מבחינתי, האמונה שלי והמבט שלי על החיים – ברור שיש מרחבים נוספים אבל – זה חלק מהאישיות שלי. האם אני מביא את עולמי הדתי לנישואים שלי? התשובה היא כן. כך גם לאיך שאני משחק כדורגל, וכל אספקט בחיים שלי".

ספרות יכולה להיות צנועה

כסופר דתי אתה תכתוב גם על נושאים נגד הדת כמו למשל חילול שבת, או דמויות שאוכלות לא כשר, או כתיבה לא צנועה? "נעשה הבחנה בין שני נושאים. בספרי 'קשורה בנפשו' כתבתי על משפחה דתית מהשומרון ומנגד על משפחה חילונית מתל אביב שנמצאת ממש בקצה השני. כמובן שאם אני רוצה לתאר את החיים שלהם אני מתאר מה שקורה: הם אוכלים לא כשר, מחללים שבת, והם ממש בני אדם – ואני מספר על בני אדם שמחללים שבת, כי זה העולם שלהם, השבת שלהם, הפסח שלהם, וכל מה שמאפיין את עולמם החילוני, וכך אני כותב על הדעות הפנימיות שלהם עד כמה שאני יכול. לעומת זאת, לגבי צניעות – מבחינתי, אני מחוייב ברמה הערכית לכתוב צנוע. אני כותב צנוע וספרות יכולה להיות צנועה. יותר מזה, ברגע שאתה צריך לכתוב על אהבה בצורה צנועה זה הרבה יותר עמוק. כמו שלהבנתי אם סטנד-אפיסט מספר בדיחות גסות – זה סימן שהוא לא מאמין בהומור שלו, אבל אם הוא מליח להצחיק בלי מקומות נמוכים אז הוא חייב להיות מאוד איכותי. אותו דבר לגבי הכתיבה של אהבה. כתבתי בשני הספרים על זוגיות ואהבה, ואם זה נכתב בצורה צנועה – זה מאתגר אותי להעמיק בנפש בחיים. אין לי עניין לשלהב את יצריו של הקורא, אלא שיבין היטב מה מתרחש".

ציונות דתית בתרבות הישראלית – הנצמיח סופר מתוכנו? מדוע המגזר הדתי לא נמצא בין מובילי התרבות? "הציונות הדתית נכנסה לעשייה אמנותית באיחור כי הרבה יותר קל ליצור אמנות שאתה חילוני, כי אמנות זו אמנות החופש, מה שאני מרגיש, מה שבא לי. מאוד מאתגר להיות אמן דתי כי כל הזמן אתה עסוק בשאלות דתיות, מוסריות, הלכתיות. דווקא האמנים הדתיים שנכנסו בשנים האחרונות לעשייה הביאו משהו אחר שהעולם מחכה לו. בסופו של דבר יש מקצועיות מאוד גדולה בעולם החילוני, יש לו את הכלים, אבל העולם שיוצר איש אמונה עוד לא הגיע לבמה ולכן תהיה סקרנות כלפי זה. יש המון כשרון במגזר, זה התחיל וזה יגדל. לתכנים שיגיעו מהעולם הציוני-דתי לא יהיה תחליף".

האם ניתן באמת לשלב בין עולם של לימוד תורה, וגם ללמד תורה, ובין כתיבה ספרותית? התלמידים יכולים להבחין בין רב ביום וסופר בלילה? "אני מחזיר את השאלה. האם יש מישהו שהרב סבתו לא נתפס בעיניו כדמות תורנית רצינית? בחוויה שלי, התלמידים שלומדים תורה ביחד איתי הם אנשים שאני חושבים שרואים בכתיבה הספרותית שלי, שרואים במעורבות שלי בעולם הזה – חלק מהתורה שלי. זה לא נפרד. זה עולם התורה וככה תורה צריכה להופיע באור הזה. ברור שיש אנשים שהעולם שלהם הוא דיכוטמי: או שאתה רק תורה או משהו אחר, ולא מסוגלים להכיל את הביחד הזה. מי שקורה את האיגרת של הרב קוק לסופר אז"ר – יהיה לו קשה לו לעשות את הקו המפריד שבן תורה לא יכול לעסוק באמנות".

מהו תהליך היצירה שלך כסופר? כותב כל יום ומוחק, או מחכה להשראה? "אני תמיד מחלק בין סופרים שהם כמו נהגי אוטובוס – יש להם תכנית נסיעה ידועה מראש. ויש סופרים שהם כמו נהגי מוניות – נכנסים למונית בבוקר ואין להם מושג לאן הם יגיעו, הכל פתוח וחופשי. העלילות שלי הם כמו של נהג מונית: שאני מתחיל סיפור אני לא יודע מה יהיה, ההתחלה מגיעה מטריגר נורא חזק בחיים שמקפיץ אותי ומשם חייבת לבוא מחויבות. ברגע שהסיפור יוצא לדרך, זה עמל קבוע ורציני במידת האפשר".

המגזר צריך לחשוב כלקוח ששווה לו שתהיה תרבות טובה מגזרית

ישראל 2019, סופר יכול להתפרנס מיצירתו? "התשובה היא לא. גם הסופרים המעטים שמתפרנסים הם סופרים שמתרגמים את הספרים שלהם לחו"ל, ומתפרנסים מהצגות ומהרצאות ולא המכתיבה עצמה. העבודה היא לא רווחית בעליל. אבל זה בעצם גורם שיכתבו אנשים שמשמעותי להם להגיד משהו. אתגר הפרנסה הוא עוד יותר גדול לאדם שכותב מתוך הציבור הסרוג, כי המגזר הוא ציבור של חסד. לי אין תלונות, זכיתי שספריי הם רבי מכר, אבל חווית החסד בציבור: שאחד גר ביישוב וקונה ספר אחד לכל היישוב – זה מאוד יפה חברתי, אבל אם רוצים לקדם אמנים שמביאים את הקול של הציבור לעולם, אין מה לעשות: אמנות נמדדת במכירות וביכולת להתפרנס. לי אין תלונות אבל הרבה סופרים ציונים דתיים היו יכולים להצליח אם היו קונים את הספרים שלהם. המגזר צריך לחשוב כלקוח ששווה לו שתהיה תרבות טובה מגזרית, וששווה להכניס את היד לכיס ולהוציא 50 ש"ח עבור אמן שכתב במשך 3 שנים, כדי שהוא יוכל לקבל מכך 3 ש"ח. צריך לצרוך את התרבות המגזרית ולהשקיע כלכלית".

לסיום, שאלתי את הרב אנגלמן על כך שישנם סופרים שטוענים שאין מסרים פנימיים בספרות, ולא צריך ללמוד לקח מהיצירה, אלא היא נכתבת רק לשם העלילה היפה שלעצמה. כך הסופר הרוסי נבוקוב כתב על ספרו הידוע לוליטה, שהכתיבה של הספר הייתה "לשם עונג אסתטי בלבד". הרב אנגלמן הודף את הטענה הזו: "אני חושב שלא רק נבוקוב, אלא כמעט כל האמנים קצת מרמים את עצמם בשביל להציק של חופש האמנות הם אומרים שהם לא באים להגיד שום דבר, אלא רק משקפים מציאות. אין דבר כזה. אם אתה כסופר בוחר מה לכתוב, מה להדגיש, בסופו של דבר אתה אומר משהו לקרואים שלך. אני משקיע שנים בכתיבה של ספר כי אני מרגיש שיש לי משהו להראות, לעלות לדיון, זה דבר משמעותי, אני לא בא לצייר משהו מוחלט אלא בא לפתוח סוגייה. למשל, בספר 'קשורה בנפשו' העליתי לדון מה קורה לילד במשפחה שחותך באופן מוחלט מהדרך הערכית של ההורים שלו. יש לי דעות בדבר הזה, אבל בעיקר רציתי להעלות את ההתמודדות – מה עושים עם הילד שבחר בדרך שונה לגמרי. כך גם לגבי סיכוי לחבר בין אנשים שנמצאים בעמדות פוליטיות מאוד רחוקות, יש לי עמדה וזו שאלה, ויש חשיבות לעורר את השאלה. אבל כסופר העמדה שלך תופסת מקום. זו עובדה".

ישנן תכניות על הפרק? ספר חדש? "אני בעצמי לא יודע. אני בשלב גישושים. אמא שלי נפטרה לפני 3 שבועות וממש עכשיו הדהד לי דברים על חיים ומוות, ועל משפחה, והרבה הדהדה התקופה. יכול להיות שזה יהיה הדבר הבא".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
7 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
כתבת כותרת עם ניחוחות של התייוונות!
ליהודה לוינגר היקר! | 25-06-2019 19:50
אתה כתבת: האמנם קיימת ספרות ציונית דתית? או שהמגזר הסרוג נידון לעולם תרבותי חילוני בלבד (לא שזה רע) לא שזה רע? זה רשע טהור. זאת כפירה בבורא עולם, כל שניה של צריכת תרבות חילונית זו הליכה נגד ההלכה ונגד הקבה חו! כל קורא שקרא את הכותרת הזו נחלשה יראת השמיים שלו ב1% ומעלה, אתה רוצה לתת על זה דין וחשבון בבית דין של מעלה?
צודק-חלק גדול מהתרבות חילונית היא קלקול ערכי
יוני | 26-06-2019 0:22
הקודש והמוסר האלוקי
2
יש עוד סופר מצליח במגזר
... | 25-06-2019 21:02
הרב דוד אביחיל. הספרים שלו מדהימים!
3
השלמת זהותינו
דוד | 25-06-2019 23:00
למען אחדות העם לטווח ארוך בואו להחיות ולאמץ שמות-משפחה עבריים במיוחד מהתנך. בלום = ברלב דויטש = שדיאור, אנגלמן = מלאך, מלכיאל, אלימלך
4
בכורת צריך לכתוב *הרב* ליאור אנגלמן
שמעון | 26-06-2019 0:15
איפה כבוד התורה?
5
סרוגים נהיו חילונים
יהודי | 26-06-2019 6:39
התרבות החילונית זה לא דבר רע... ועוד בכותרת. ממש דתלשים או רפורמים.
6
תנחומים לרב על מות אימו
אחד שיודע טוב | 26-06-2019 8:52
הגישה אותי לבגרות בחיבור ובלשון. כנראה ירש ממנה את תכונת הכתיבה.