החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין ראש הממשלה – אינה סבירה
החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין השימוע הצפוי לראש הממשלה היא תמוהה שבעתיים, ההחלטה אינה מתיישבת עם אופיה ומהותה של זכות השימוע וניהול הליך הוגן, והיא חוטאת למטרה המהותית
החלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניין השימוע הצפוי לראש הממשלה היא תמוהה שבעתיים, ההחלטה אינה מתיישבת עם אופיה ומהותה של זכות השימוע וניהול הליך הוגן, והיא חוטאת למטרה המהותית.
כדי להבין את הדברים נזכיר כי במכתב ששלח עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר גיל לימון לפרקליטו של ראש הממשלה, נדחתה הבקשה לשינוי מועד השימוע, כאשר בין היתר צוין כי פרק זמן של כחצי שנה ממועד קבלת חומרי החקירה, הוא פרק זמן מספק, המאפשר להיערך לשימוע בצורה ראויה. עוד ביקש היועץ המשפטי לקבל תשובה עד ליום 10.6.2019 האם בכוונת ראש הממשלה ופרקליטיו להופיע בשימוע במועדים שנקבעו.
קביעות אלו מהוות חריגה ושינוי תפיסה עקרוני באשר למוסד השימוע, מהותו ואופיו. שכן אחת מזכויות היסוד במשפט ציבורי היא הענקת זכות השימוע. זכות זו צומחת מקום שאדם צפוי להיפגע בכל דרך על ידי רשות מינהלית. זכות זו מעוגנת בפסיקה הישראלית, שקבעה "לא יורשה גוף אדמניסטרטיבי… לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם כן הייתה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו מפני הפגיעה עתידית" [בג"צ 3/58 ברמן נ' שר הפנים], שורשיה של זכות השימוע נטועים במשפט העברי. כאשר העיקרון המנחה את הליך השימוע הוא, ששימוע אין מקיימים כדי לצאת ידי חובה, השימוע אינו 'טקס' פורמלי שיש לקיימו, אלא וכגודל הפגיעה הצפויה כן גדלה עוצמת הזכות להישמע [בג"צ 3397/03 מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה ואח'].
עקרונות השימוע לא מתיישבים עם החלטת היועמ"ש
אל מול החובה המוטלת רשות ציבורית להעניק לנפגע פוטנציאלי את זכות השימוע עומדת לנפגע הפוטנציאלי הבחירה האם להגיע לשימוע אם לאו. ככלל קיימות מס' גישות בשאלה האם להגיע לשימוע. יש הסבורים שלשימוע אין ללכת גם מקום שניתן להפריך את מסקנות הרשות הפוגעת, המתנגדים להליך השימוע משתיתים עמדתם על כך שמדוע לי לחשוף את כשלי הרשות בשלב זה, מדוע לתת לרשות הזדמנות לקיים מקצה שיפורים, הנאשם יחשוף את הכשלים בבית המשפט.
מנגד יש הסבורים שאין לוותר על זכות השימוע ולשימוע הולכים בכל מקרה, ובשימוע מנסים בכל דרך לשכנע את הרשות שצל ההרים – כהרים היא רואה וכי אין כל מקום לפגיעה הצפויה. בין שתי גישות קוטביות אלו קיימת גישת ביניים המבקשת להכריע בשאלה האם להתייצב לשימוע אם לאו, בהתאם לנסיבות התיק, לאחר שהחומרים והראיות נלמדו ונבחנו כולם. המצדדים בגישה זו אינם יכולים להשיב על השאלה האם הם יתייצבו לשימוע אם לאו.
עקרונות אלו אינם מתיישבים עם החלטת היועץ המשפטי לממשלה, לפיו אין הוא מוכן לדחות את מועד השימוע? וכי הוא מעוניין לקבל תשובה כבר עתה האם ראש הממשלה יתייצב לשימוע אם לאו?
אוי לרשות שמשתמשת בסמכויותיה ללא המסננת של עקרונות הצדק
לו הייתי פרקליטו של ראש הממשלה לא הייתי יודע לענות האם עד למועד השימוע אוכל לעמוד על מלוא החומרים להקיפם וללמוד אותם מבחינה משפטית. גם אם חומרים אלו מוכרים כולם לראש הממשלה – הכרתם אינה בהכרח הופכת אותם באופן אוטומטי לקבילות על פי דיני הראיות. יתר על כן מהיכן צומחת החובה להשיב על השאלה האם ראש הממשלה מתכוון להתייצב לשימוע או לא, חובה זו לא נמצאת אצל אף אדם וגם לא אצל ראש הממשלה, רק הצפוי לפגיעה עצמו רשאי להחליט לאחר שלמד את מכלול הראיות והחומרים שהועבר לו במסגרת הליך השימוע אם בכוונתו להתייצב אם לאו.
וזאת מבלי להיכנס לשאלה מניין לו ליועץ המשפטי לממשלה לקבוע נחרצות שמדובר בזמן מספיק כדי ללמוד את החומר, ומה אם פרקליטו של ראש הממשלה לא יוכל לעמוד על מלוא החומרים ללמוד אותם ולנתח אותם? האם בשם עיקרון השוויון לא נכון יהיה להעמיד לראש הממשלה את אותם משאבים, זמן שעמדה לתביעה בגיבוש מסקנותיה, וגם אם כן ופרקליט מגיע למסקנה שהוא זקוק לעוד זמן מדוע לא לתת לו את הזמן הדרוש כדי לנהל את ההליך כראוי ולא לעשותו על מנת שנוכל לסמן וי ולעבור לשלב הבא.
דומה כי דרישות היועץ המשפטי לממשלה אינן מתיישבות עם זכותו של אדם להליך הוגן שבבסיסה מונחת הצורך באיזון יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים שבין הנאשם לבין התביעה [ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל], שכן סמכותה של המדינה להעמיד אדם לדין נושאת עמה עוצמה וכוח רב, ולכן מקום שהרשות מבקשת לעשות שימוש בסמכויותיה עליה לעשות כן במסגרת הליך נאות. אוי לרשות שמשתמשת בסמכויותיה ללא המסננת של עקרונות הצדק, והצדק לא די לו שיעשה אלא נכון לו גם להיראות.
==
עו"ד אלישי בן-יצחק הוא בעלים של משרד עורכי דין ומרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו