טור דעה: הטיימינג הכפוי של שקד להצטרף לבנט

המפץ בימין. אתמול (מוצ"ש) נכנסה המערכה הפוליטית לסערה חדשה עם פרישתם של בנט ושקד מהבית היהודי והקמתה של מפלגה חדשה.

אולם בעוד נפתלי בנט עבר תקופה לא פשוטה לאחר ההתקפלות שלו מול נתניהו בדרישתו לשר הביטחון, והתקשה להגדיל את האלקטורט שלו בגלל האיחוד הלאומי, נראה שדווקא שרת המשפטים פורחת בתפקידה.

מה גרם לשקד לנטוש את כל הרפורמות שרק החלה במערכת המשפט, לעזוב את מאבקה נגד שומרי הסף ותפקידם, ולצאת לדרך חדשה ובלתי בטוחה שספק אם תוביל אותה שוב למעמד של שרת המשפטים?

שקד התייחסה אתמול בהצהרה לתקשורת בעת הקמת המפלגה החדשה כבדרך אגב על הצלחותיה בתחום מערכת המשפט, משל היו אלו רק חלק מזערי מהמהלכים הפוליטיים שהעסיקו אותה בתקופה האחרונה. הנושא הביטחוני וההתיישבות תפסו את מרב הכותרות.

הכתבת הפוליטית של סרוגים, עטרה גרמן, דיווחה כי בנט ושקד נפגשו ביום חמישי עם הרב דרוקמן והרב זלמן בכנסת וכי אחרי הפגישה, איילת קיבלה רגליים קרות אבל אחרי עוד כמה פגישות ועדכונים בשישי יחד עם ראשי המטות ונוספים החליטו לקיים את ההצהרה במוצ"ש. אולם עד עכשיו היא לא בטוחה על המהלך. אז מה לכאורה קרה שם מאחורי הקלעים?

ישנם שני אירועים מרכזיים שקרו שבוע שעבר שצריך לתת עליהם את הדעת כדי להסביר את החלטתה של שקד.

1. הגשת כתב אישום נגד יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה, בעל בריתה החזק בוועדה לבחירת שופטים. 2. הנקמה של המשנה ליועמ"ש זילבר בעצירת הפקולטה לרפואה שסימלה מחדש את המאבק של שומרי הסף.

האירוע הראשון הוא מרכזי במיוחד. שרת המשפטים שקד יצרה שינויים מרחיקי לכת בוועדה לבחירת שופטים נגד כוחה של נשיאת העליון, כאשר כרתה ברית עם יו"ר לשכת עורכי הדין. נווה עצמו התבטא בתכנית עובדה בחמישי שעבר שהם בקשר חברי הדוק ושלדעתו הסיבה שישנה סערה תקשורתית סביב כתב האישום שלו היא בגלל שמנסים לפגוע בשקד דרכו.

נפילתו של יו"ר לשכת עורכי הדין אולי לא רחוקה, ופרקליט המדינה שי ניצן שלא ידוע כאוהבו ינסה לסחוט כמה שניתן מהאירוע בנתב"ג שספק אם בעבר היה מגיע בכלל לכותרות התקשורת או לכתב אישום.

האם לשרת המשפטים יש עוד מה לחפש בוועדה לבחירת שופטים לאחר שבן בריתה החזק כבר לא 'במשחק' ופרש בינתיים מהוועדה לבחירת שופטים?

שקד נותרה בודדה אל מול מערכת המשפט

האירוע השני התקיים מאחורי הרדאר, כאשר שני המשנים ליועמ"ש, דינה זילבר ורז נזרי, שלחו מכתב לרקטור אוניברסיטת אריאל ובו הם מצביעים על ניגוד עניינים שעוצר נכון לעכשיו את הקמת הפקולטה לרפואה באריאל שהקמתה נרשמה כהישג לבית היהודי.

פה צריך לסייג: הם לא עצרו לגמרי אלא ביקשו להימנע מכל צעד בלתי הפיך  להקמת הפקולטה כמו גם הודעה לנרשמים לפקולטה לרפואה שאולי היא לא תקום בסוף. בנוסף: ניגוד העניינים היה שולי: חברת הוועדה של המל"ג ד"ר ודמני, הכריזה בעצמה על ניגוד עניינים לאחר שהתקשרה עם אוני' אריאל לגבי העסקתה שם, אולם המשנים ליועמ"ש העלו את השאלה אם היה עליה להימנע מהדיונים קודם לכן. על זה כל הסיפור.

מאחורי הקלעים, לכאורה, עולה עוד פעם מאבקם של שומרי הסף שלא יתנו לשרת המשפטים מנוחה. אם שקד החליטה שזילבר לא תופיע בוועדות הכנסת, הגיעה זו על אפה ועל חמתה ואף קיבלה רשות דיבור, וגם היועמ"ש אביחי מנדלבליט גיבה החלטה זו, שזילבר תייצג אותו בוועדות הכנסת.

אם בתחילה היה נראה שיש רק שריף אחד במערכת המשפט וזו שרת המשפטים, עם הזמן נראה שלאט לאט גם שקד החלה להבין את העוצמה של כל אלו שמסביבה, ויכול להיות שהקש האחרון היה כתב האישום לאפי נווה. שקד נותרה בודדה אל מול מערכת משפט שמחכה לראות אותה הולכת: מנשיאת בית המשפט העליון ועד היועמ"ש. הקרב למעשה הוכרע.

הפתרון לא איחר להגיע: לחץ מצד בנט לצאת איתו לדרך חדשה והקמת מפלגה חדשה, ושינוי אור הזרקורים לפעילות למען ההתיישבות ותיק הביטחון. נותרו ניצחונות קטנים כמו חוק הלאום וחוק ההסדרה, ומינוי השופט אלכס שטיין, כל השאר אולי יישאר בהיסטוריה.