תא"ל במיל' אמיר אביבי, האלוף במיל' גרשון הכהן ואחרים השיקו לאחרונה את תכנית ניו-סטייט שעיקרה- הקמת מדינה פלשתינית ברצועת עזה במקום ביהודה ושומרון. במלים אחרות מדובר על התגשמות חזון צחי הנגבי: לא נקים מדינה פלשתינית בפאתי תל-אביב- כי זו סכנת נפשות- אלא, בפאתי שדרות. אביבי אף הציג אותה לאחרונה בכנס ישראל שלי בסוף שבוע שבעבר.

צריך כמובן לברך על כך שמספר גדל והולך של אנשי צבא השכילו להבין שהקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, כלומר במרחק אופניים מירושלים, תל-אביב ונתב"ג, זו התאבדות לאומית. אחר הכל, השמאל הציוני, כולל יאיר לפיד ומשה כחלון, עוד לא הבינו אפילו את זה. מעניין ומשמח לציין כי נתניהו כן מבין זאת, רק שכדרכו – הוא מפחד לומר בפשטות, כפי שרבין כן אמר, שהוא מתנגד להקמת "מדינה" פלשתינית.

הדבר עלול להביא לנפילת נתניהו מפני  שמנהיג פוליטי חייב לדעת לבדל את עצמו מיריביו, אחרת מדוע שהציבור לא יצביע ליריביו? גם יריביו של נתניהו מסוגלים לכונן יחסים דיפלומטיים עם מדינת צ'אד. מה שיריביו אינם מסוגלים לעשות, ונתניהו כן מסוגל, הוא להפנים את הסכנות הקיומיות של מדינה פלשתינית (איראן- 2) ביהודה ושומרון.

אין דבר כזה מדינה מפורזת

בנוסף יש לברך על כך שאותם מומחי ביטחון העזו לומר בפומבי: שאסור להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. עד כה היו בכירים, בכירים מאד אפילו, בקהילה הביטחונית שידעו את הדברים, אך לא יכלו להתבטא פומבית. על כך מגיע בהחלט כל הכבוד לאמיר אביבי ולגרשון הכהן. עם זאת, תוכניתם של אביבי והכהן לא מספיק טובה. משפטנים יצביעו מיד על פגם יסודי בתוכנית אביבי-הכהן: "מדינה" היא ישות בעלת זכות אינהרנטית ובלתי-חוזרת לבצע פעולות צבאיות. לכן למשל, מבחינה משפטית אין דבר כזה מדינה מפורזת. כפי שהסביר המומחה למשפט בינ"ל פרופ' ברס, כמה וכמה פעמים, "מדינה" – אף על פי שהתחייבה לפני הקמתה שתהיה מפורזת- אינה חייבת לכבד הבטחה זו, כי מכוח המעמד שלה כמדינה- זכותה לשנות את דעתה ולהחליט להתחמש.

האם אנו באמת רוצים מדינה חמושה, בזכות ולא בחסד, בפאתי כל יישובי הדרום??? יש לנו מדינה-מינוס (של החמאס) שהתחמשה במידה מסוימת, אבל אין שם חיל אוויר, נ"מ וטנקים ברוך השם. את זה הימין (!) רוצה במו פיו לאשר ולאפשר רשמית?? ועוד באופן בלתי חוזר?? הרי יש הליך משפטי שמאפשר למי שרוצה, לבטל מצב של נישואין – ההליך שנקרא "גירושין". אך כל משפטן בינלאומי יאמר לך שאין שום הליך משפטי שמאפשר לבטל מדינה, אחרי שפעם אחת הקמת אותה!

לכן גם, טועים ומטעים גרשון הכהן וחבריו כשהם כותבים על הצורך לפרז מדינה פלשתינית אם חלילה תקום ביהודה ושומרון, בניגוד לעצתם. מבחינה משפטית לא ניתן לאלץ מדינה להתפרז, כי לא ניתן לפרז מדינה- אלא בהסכמתה. ובמקרה של הפלשתינים “הסכמתם” תחלוף, מן הסתם, בן רגע. נישאר אם כן, תוך ימים או חודשים ספורים, עם המדינה- ובלי הפירוז!

זאת ועוד, בעמוד הראשון של תכנית גרשון הכהן וחבריו, כתוב שה"מדינה" בעזה תשתף פעולה עם  מדינת ישראל כדי למנוע מסתננים (מאפריקה). גרשון, זה לא יקרה. בעמוד 9 כתוב שצריך לאפשר את "השאיפות הצבאיות" של הפלשתינים,  ולתת למדינת-עזה שתקום, את החופש "להגן על עצמה בעצמה". כלומר- אנחנו נכיר, באופן מחייב במשפט הבינלאומי, בכך שהחמאס שוות-ערך למדינת ישראל ובזכותה להילחם בצה”ל. האם אנו רוצים, באמת, ישות רשמית, עם חותמת כשרות של מדינת ישראל, עם גבול ארוך עם ישראל, שתהיה איראן-2, כל זאת במרחק כשעה מתל-אביב? כן, זה יותר טוב בהחלט ממדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, בגלל רמת האכלוס והמתווה הגאוגרפי של מרכז הארץ, אבל האם זה טוב?

האם תסכים למשל שהילד שלך יחלה בלוקמיה רק משום שמחלת הלוקמיה פחות מסוכנת מגידול מוחי?

בעמוד 11 מוסבר שהתוכנית טובה מפני שהעומק האסטרטגי של ישראל באזור יו"ש יש לו אפקטיבית אפס, ואילו בדרום יש מעט עומק אסטרטגי. עקרון צחי הנגבי שוב: האם תושבי הדרום אמורים להסכים למדינה עויינת, מועצמת יחסית להיום, ליד ביתם, רק בגלל שזה עדיף מאשר מדינה באיו"ש? זה באמת עדיף, אבל מה באשר לחלופה האחרת: לא להקים מדינה פלשתינית בכלל? מדוע זו לא החלופה הרצויה?

קיים שפע של תוכניות מדיניות, שממליצות לא להקים מדינה פלשתינית בכלל, מערבה לירדן. ראה החוברת “מה האלטרנטיבה?” שבה ריכזו פעילי מטות ערים, בתמצות, חלופות שהגו אישי ציבור רבים. מאז שיצאה החוברת, אף פורסמו חלופות נוספות.

בעמוד 12 של תכנית אביבי-הכהן, הדברים כתובים באופן מפורש עוד יותר:  לא תהיה הפרעה ישירה לחייהם של תושבי האזור המאוכלס בצפיפות (כלומר איזור תל-אביב). ומה באשר לתושבי הדרום? שתיקה רועמת! הפקרה של הדרום – ממש במלים מפורשות!

מדוע רצועת עזה נוטה לשאוב לתוכה מחבלים? דווקא מפני שהיא רצועה. היא בולטת לתוך השטח של ישראל. היא חותכת לחצי את מרחק התקיפה מאפריקה לתל-אביב. ולכן, קורץ תמיד למדינות העויינות אותנו, למלא את הרצועה הזאת במחבלים ובנשק. בדיוק בשל כך, אסור להקים ברצועה  המועדת לפורענות הזאת, ישות בלתי-חוזרת ומועצמת (מדינה). להפך: אפשר לשאוף למנהלת כזו או אחרת, אך לא בלתי-חוזרת. כך יתאפשר מצב עתידי רצוי יותר לכולם, שבו תושבי עזה יורשו להגר לארצות הערביות הריקות מסביב, ו.או יהודי ארה"ב ו.או אירופה יחליטו לעלות ארצה בהמוניהם. לצערנו זה יכול לקרות מאונס – למשל אם ברני סנדרס ייבחר לנשיאות, או קורבין ודומיו באירופה.

ארץ ישראל המנדטורית חייבת להישאר במרחב האפשרויות של מדינת ישראל. לשמחתנו כך אכן נקבע ע"י הקהילה הבינלאומית לפני שנות-דור ברגע של בהירות הדעת אחרי מלחמת עולם נוראה.  היה זה גם החזון שטיפח מנהיג השמאל הציוני דוד בן-גוריון (האם מוזכרים גבולות המדינה במגילת העצמאות? לא. ולא בכדי. בן-גוריון  חזה שעם הזמן תצטרך להיות התפשטות מעבר לשלד הראשוני של מדינתנו).

לסיכום, גרשון,  אסור להקים ישות ערבית נוספת עם מעמד של מדינה, בא"י המנדטורית. אסור ש”מדינה פלשתינית” תיכנס בכלל לאוצר המלים של הימין אלא ההפך, יש לשאוף שהמונח מדינה פלשתינית יגורש גם ממחוזות השמאל. הכי אסור, אכן, להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. אבל אסור גם להקים אותה, מול האף של אחינו בשדרות. אסור להקים מדינה פלשתינית – נקודה.

 

סוזי דים היא עורכת פטנטים עבור תעשיות היי-טק אזרחיות וביטחוניות ופעילת ציבור