ביקורת סרטים: בית המזימות

אחד הדברים המופלאים בעיניי בספרי בלשים ובסרטי בלשים, זו העובדה שכל עלילת הסרט מתקדמת כי יש דמות אחת או שתיים שחותרות אל האמת. אשכרה אל האמת, אל ההבנה מה היה? מי רצח את מי, מי גנב ממי? מי שיקר, מי נוכל, מי ברח ולאן. מה בדיוק קרה? והאמת הזו שהולכת ונחשפת היא קשה, לעיתים מטלטלת, מפתיעה, אולי קצת אכזרית. אבל היא האמת ואין על האמת.

אין על תחושת ההרמוניה הזו שלנו כצופים שהמזימה, החידה, נפרשת מולנו. שהכל מסתדר, כמו מבנה לגו של ילדים. כמו פאזל שהושלם- זה נעים. אבל זה נעים לנו יותר כשיש מתח, שחלקי הפאזל הבלשי מתחברים להם בקצב שמותח לנו את הרגש.