וזה מה שהייתי כותב לשופטי בג"צ לו הייתי הרב אייל קרים:
מכובדיי,
השאלה שעומדת לפתחכם היא גורלית. אין מדובר כאן רק בשאלה פרטית על מידת התאמתו של הרב קרים למשרת הרב הצבאי הראשי. מדובר פה במידת העצמאות והחופש של איש דת – הדת היהודית – להתבטא. מדובר פה במידת אחריותם של שופטים לפסיקות ולהחלטות שיוצאות תחת ידיהם. מדובר פה בשאלה האם החיבור בין יהודי ודמוקרטי, הברית הסבוכה הזה בין עולם דתי לעולם חילוני תחת קורת גג, הצליח.
אל נא תקלו ראש. כרגע אני נמצא תחת דרישה להבהיר את עמדותיי למי שאינם מכירים אותן, לא קראו אותן ולא מכירים את מקורותיהן. למי שלא התחנך על ברכי התורה ומעיד על עצמו שלא מצא את דבריי בה ו"יש בה רק דברים טובים". למי שתהו באותן דקות ארוכות, מרחוק, מול עורכת דין שאיננה בקיאה, כמו שלושה אנתרופולוגים של ספה, על דברים שכתבתי.
נראה שאינכם מבינים, מכובדיי, מהי דתיות. מהי כפיפות לאמונה בצו אלוהי. מהו הקושי להסתדר אתו. נראה שאינכם מבינים את המקום ההוא של רב הנותן מענה לשואליו ברשת האינטרנט, שואלים המגיעים ממגוון קצוות ורקעים. ואין בכוונתי לפאר את עצמי, אך עבודה זו נעשית בהתנדבות, בידיהם של עשרות רבנים ותלמידי חכמים, אך ורק למען הפצת תורה וערכים.
אינכם מסוגלים להבין, כשם שהתקשורת הכללית לא הבינה זאת. כשם שחברת כנסת, שלא מהססת להסית נגד מתנחלים וגברים גרושים, כינתה אותי "רב המטיף לאונס". ממגדל השן שלכם אתם מכירים רק את סט הערכים הליברלי, שבאופן פרדוקסלי כבר גבר על חופש הביטוי. אף שאינני מכיר את ספר החוקים, כבוד השופט ג'ובראן, קראתי בו מעט, ומצאתי בו גם דברים שאינם טובים – ובהם כאלו שאתם יודעים להתמודד אתם במעקפי פרשנות, בהפיכה לאות מתה, בגזרה שווה. מדוע דווקא כשמדובר בתוכן יהודי אתם מרחיקים שכלכם ויכולותיכם?
(הייתי מרחיב כאן על שתיקתכם נוכח אמירות קונקרטיות ומסוכנות הרבה יותר: הצהרתו של עמיתכם השופט יצחק עמית כי מערכת המשפט מפלה במכוון על אפליית גברים לרעה בהחלטות שיפוטיות על מעצר ומאסר, עמדתה של המועמדת להצטרף אליכם למוסד זה, השופטת יעל וילנר, כי לא הגיעה העת לשוויון מגדרי במזונות ילדים וכי יש לשמר את האפליה. האם חששכם מהיעדר השוויון שעולה לכאורה מדבריי לא היה אחד הזרזים לזעזוע שלכם מהם? אבל איני רוצה לקנטר ולהצביע על צביעותה הפנימית של המערכת. יצביעו על כל המומחים.)
אין בכוונתי להצטדק ולבאר הקשרים שכבר הוסברו. לא מדובר רק באותו נער שפנה אליי ושאל על אשת יפת תואר. כל הלומד והלומדת בחינוך הדתי ומגיע אל פרשת כי תצא נתקל בפרשה ובהסבריה, ובעימות בינה לעולם הערכים המתוקן יותר שלנו, שבו לא יעלה על הדעת לקרוא לאונס נשים.
אבל ההסבר, היישוב, ההבהרה – קיימים וימשיכו להיות קיימים כל עוד התורה קיימת, ועל פי החלטתכם האחרונה, אף על פי שבג"צ קיים. אותו יישוב הדעת, בדיקת החומר, הבנה עמוקה, ישרה ומכבדת שלו – דברים שלא היו אף חלק קטן באותו דיון קצר שלכם באולם המשפט – הם לחם חוקו של כל רב, פוסק ודיין.
ההיסטוריה היהודית מכירה את הצנזורה היטב. מימרות ופסיקות הלכתיות רבות שאינן נעימות לעין ליברלית, ולא היו נעימות גם לזו האנטישמית, צונזרו חזור ושוב לאורך ההיסטוריה. ברוסיה מונו רבנים מטעם על פי התיישרות לבם עם השלטונות.
כמי ששירת את המדינה הזו כלוחם, כקצין וכרב, כמי שהשקיע מאמצים רבים בהפיכת התורה שלנו – של כולנו – לתורת חיים רלוונטית גם לחיילים ההולכים בדרכיה (ובהם, כמובן, אין מי שהולך ואונס גויות), כמי שמאמין בתקומת עם ישראל בארצו, כמי שפועל למען צבא אחד, שבו חיילים מכל המגזרים יוכלו לשרת יחדיו – אני בא ומצהיר לפניכם, מכובדיי: עד כאן.
אם חשוב לכם להבין את תשובתי והתבטאויות אחרות שלי, אתם מוזמנים להשקיע מאמץ בהבנת החומר. אני אינני מחפש להצדיק את עצמי ולעמוד בקריטריונים הצרים של מי שכל שיש לו להגיד זה "מזעזע" ו"איפה זה כתוב בתורה" ו"פוסקים גדולים לא כתבו דברים כאלה".
הבהרה שלי תעמיד לבחינה כל מענה של רב, כל אמירה בשיעור, כל לימוד תאורטי והלכתי. לא רק לבחינה תורנית או מוסרית ואפילו לא רק ציבורית, אלא לבחינה של בעלי הכוח, מי שבידם להחליט בהינף מקלדת על "חובת תצהירים" ומניעת מינויים, על הוצאה מחוץ לחוק ושלילה.
ואת זה, את מתן הכוח הזה לכם, לכאורה אבירי הדמוקרטיה, על פני היהדות במדינת ישראל, לא אתן לכם בשום אופן.
עשו כטוב בעיניכם. בידיכם היכולת לבחור אם פניכם למאבק עם היהדות, או שמא לשלום עמה.
אייל קרים
=======
רן חורי הוא פעיל חברתי בתחום האחריות ההורית לאחר גירושין וההתחדשות היהודית בישראל.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
